ת"א 28295-09-17

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: התובעת, חברת בנייה, תבעה את הנתבעים 1, 2 ו-4 להשבת מקדמה בסך 180,000 ₪ ששולמה לנתבעת 3 (גרין טרי), קבלן משנה, עבור אספקת דלתות לפרויקט בנייה. גרין טרי נכנסה להליכי פירוק מרצון והתובעת לא נכללה בין נושיה. בית המשפט מצא כי מר הדומי, הנתבע 4, היה הכוח המניע מאחורי גרין טרי והציג מצג שווא לגבי יכולתה של החברה לספק את הדלתות במסגרת הזמן המוסכמת. בנוסף, קבע בית המשפט כי גרין טרי פעלה במימון זעום, וכי מר הדומי, כדירקטור וכמנכ"ל בפועל, היה מודע לקשיים הפיננסיים של החברה אך נמנע מלגלותם לתובע. השופטת קבעה כי הנסיבות מצדיקות הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית על הנתבעים 1, 2 ו-4 בגין חובותיה של גרין טרי כלפי התובעת. עם זאת, נמצא כי התובע פעל ברשלנות בכך שהתקשר בעסקה עם גרין טרי מבלי שערך בדיקה ראויה למצבה הפיננסי של החברה. בכך ייחס בית המשפט לתובע אשם תורם של 15%. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט לנתבעים 1, 2 ו-4 לשלם לתובע סך של 153,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. הנתבעים חויבו גם בהוצאות המשפט של התובע, בסך 6,000 ₪, ובשכר טרחת עורך דין בסך 16,000 ₪. בשני הסכומים נצברו גם הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.