ערר 113/15

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב בקשה להקמת תחנת דלק על חלקת קרקע המיועדת לתעשייה באזור התעשייה של אור עקיבא. התמ"א אמנם מאפשרת הקמת תחנות דלק על קרקע תעשייתית כדי לעודד תחרות בשוק הדלק, אך היא אינה מחייבת את מוסד התכנון לאשר בקשה כזו. על מוסד התכנון להפעיל את שיקול דעתו ולהעריך את פרטי הבקשה והחלקה הנדונה. במקרה זה, ועדת הערר הסכימה עם החלטת הוועדה המקומית לדחות את הבקשה, בעיקר בשל שיקולים סביבתיים. החלקה המדוברת רגישה במיוחד בשל קרבתה לנחל עדה, מקור מים המחובר לשמורת הטבע נחל תנינים. הוועדה הכירה בחשיבות השמירה על משאב טבע זה וקיבלה את הטענה כי הסיכון לזיהום הנחל מתחנת דלק סמוכה גדול מדי, מה גם שקיימות חלקות מתאימות אחרות המרוחקות יותר מהנחל בהן ניתן להקים תחנות דלק. ייחודו של המגרש והסכנות הסביבתיות הפוטנציאליות גברו על הצורך בהקמת תחנת דלק במיקום ספציפי זה. זאת ועוד, הוועדה ציינה כי טענות המערערת בדבר זרימת מי תהום והימצאותו הנטענת של אקוויפר עליון אינן נתמכות די הצורך בראיות קונקרטיות. במקום זאת, הסתמכה הוועדה על חוות דעת מומחה של המשרד לפניות הציבור, שערך בדיקות באזור. בפסק הדין מודגש כי שיקול הדעת של מוסד התכנון רחב במקרים אלה וכי הם אינם כבולים לשיקולים כלכליים בלבד. יש לקחת בחשבון גם היבטים סביבתיים, לצד שיקולים תכנוניים נוספים. לפיכך הגיעה הוועדה למסקנה כי החלטת הוועדה המקומית סבירה ונתונה לשיקול דעתה, ולא ראתה עילה להתערב. החלטה זו מחזקת את תפקידו של מוסד התכנון בבחינת בקשות לתחנות דלק על קרקע תעשייתית תוך התחשבות בעקרונות התב"ע ובעקרונות התכנון הכלליים.