ת"א 39264-08-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש עו"ד עמראן חרבג'י נגד שני נתבעים: שותפתו העסקית לשעבר לעסקי מאפייה איטלקית, ופאא זועבי פאהום (נתבעת מס' 1), ובעלה, ענאן פאהום (נתבע מס' 2), אף הוא עורך דין. התובע טען כי הנתבעים השמיצו אותו בכך שהגישו תלונה עליו ללשכת עורכי הדין, ודרשו פיצוי בסך 200,000 ₪ וכן התנצלות. התובעת והנתבעת מס' 2 התקשרו בשנת 2008 בשותפות בעסקי מאפייה איטלקית. באותה עת היו לתובע, שהיה גם עורך דין, לקוחות בישראל, בהם התחייבה הנתבעת מס' 2 לטפל ללא תמורה, כעורכת דין. בהמשך הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת מס' 2 בעניין העסק האיטלקי. בתגובה, הגיש הנתבע מס' 1, שהוא גם עורך דין, תלונה במשטרה נגד התובע בגין איומים, ולאחר מכן הגיש תביעה לשכר טרחת עורך דין בגין הטיפול בענייניו. היא אף הגישה תלונה נגד התובע ללשכת עורכי הדין בטענה כי מסר עדות שקר, איים עליה והיה לו חוב כלפיה בגין שכר טרחת עורך דין. פסק הדין החלקי דחה על הסף חלק מטענות התובע, לרבות הטענה בדבר תלונת המשטרה (המבוססת על התיישנות), והתביעה בדבר הגשת תביעת הנתבע לשכר טרחה (המוגנת כפרסום שנעשה במסגרת הליכים משפטיים). בית המשפט בחן את יתר תביעות לשון הרע של התובע בגין התביעה שהוגשה ללשכת עורכי הדין ומצא כי הנתבעים הצליחו להוכיח הגנת אמת ביחס לטענה כי התובע גנב מצלמה וכרטיס זיכרון. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הוכיחו הגנת אמת בגין אמירות מכפישות אחרות בכתב התביעה של לשכת עורכי הדין, לרבות טענות כי התובע מסר עדות שקר, וכי הפר חובה לשלם שכר טרחת עורך דין, תוך הצגתו כעורך דין כושל. באשר לכוונה לפגוע, מצא בית המשפט כי הנאשם פעל מתוך כוונת זדון. עם זאת, בית המשפט קבע כי הפיצוי הראוי בגין לשון הרע הוא 15,000 ₪, שכן חלק מהטענות בתלונה, לרבות טענת הגניבה, היו מוצדקות. בית המשפט דחה גם את טענותיה האחרות של התובעת, לרבות תביעה חוזית נגד הנתבעת מס' 2 על בסיס הסכם הקשור לעסק האיטלקי, תביעה בגין שימוש לרעה בהליך משפטי, ותביעה להתעשרות ללא עילה הקשורה לתביעת הנתבעת לשכר טרחת עורך דין. בסופו של דבר הורה בית המשפט לנתבעת מס' 1 לשלם לתובע פיצויים בסך 15,000 ₪ וכן שכר טרחה בסך 375 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בקשת התובע להתנצלות נדחתה, שכן בית המשפט נעדר סמכות להורות על התנצלות במקרה זה.