ע"פ 1865/14

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, התייחס בית המשפט העליון למעשיו של המערער ולבריאותו הנפשית בבואו לגזור את העונש. המערער, שאובחן כסובל מהפרעה דו קוטבית, חיבל במכוון בצינור הגז בביתו, תוך סיכון בני משפחתו. מאוחר יותר הודה והביע חרטה. העונש המקורי היה 10 שנות מאסר בפועל ועוד מאסר על תנאי. בית המשפט הכיר במחלתו הנפשית של המערער, וציין כי אף שנקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין, מצבו הנפשי השפיע על אשמתו המוסרית. בהתייחסו לתקדימים ולהוראות חקיקה העוסקות בבריאות הנפש בגזר הדין, מצא בית המשפט כי מעשיו של המערער, אף שהיו חמורים, הושפעו מהפרעתו. הערעור הביא לקיצור תקופת המאסר לשמונה שנים, תוך השארת המאסר על תנאי. בית המשפט אף הציע לעקוב אחר מצבו הנפשי של המערער עם שחרורו כדי לקבוע אם יש צורך בטיפול כפוי, המשקף גישה רבת ניואנסים לאיזון בין אחריות משפטית לבין שיקולי בריאות הנפש.