ע"פ 4191/05

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הורשע המערער בהריגה לאחר שירה באלון נקר, ונגזרו עליו 16 שנות מאסר. עניינו של המערער, מאבטח בבית ספר, אשר ירה במנוח, טכנאי מזגנים, לאחר קטטה בה סירב המנוח להזדהות ונכנס לשטח בית הספר בכוח. המערער טען כי פעל מתוך הגנה עצמית, וחשד כי המנוח עלול להיות מחבל בשל התנהגותו התוקפנית וסירובו לעמוד בנוהלי האבטחה. עם זאת, בית משפט קמא מצא כי הירייה השלישית, הקטלנית, נורתה בעת שהמנוח היה על הקרקע, והגיע למסקנה כי המערער לא האמין באמת ובתמים שהמנוח הוא טרוריסט כפי שטען תחילה רק לאחר שהגיע לתחנת המשטרה. עוד ציין בית המשפט כי המנוח לא הפגין תכונות טרור אופייניות, כגון נשיאת נשק או לבישת בגדים כבדים. בית משפט קמא קבע, כי אמנם ניתן היה להצדיק את פעולותיו הראשוניות של המערער, אך השימוש שלו בכוח קטלני היה מופרז, שכן המטרה המיועדת של מניעת התקדמות נוספת יכולה הייתה להיות מושגת באמצעים לא קטלניים, כגון ירי לעבר רגליו. בערעור הכירה השופטת ארבל בספק סביר כלשהו באשר לשאלה האם המערער סבור שהמנוח היווה איום ממשי, אם כי לא באופן ספציפי כמחבל מתאבד. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את ההרשעה משום שהמערער חרג מהכוח הדרוש לנטרול האיום הנתפס ולא בחן דרכי מניעה פוגעניות פחות. למרות זאת, בית המשפט הכיר בגורמים מקלים משמעותיים, כגון מצב הפאניקה של המערער, ההקשר המתוח של איומי טרור פוטנציאליים במהלך התקופה, ואופיו הטוב הקודם, שהובילו לעונש מופחת של חמש שנות מאסר, המשקף מידת אשמה פחותה מזו שנקבעה בתחילה.