ע"א 1146/99

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בתביעת רשלנות רפואית בנוגע לפציעות שנגרמו למוטי סולן במהלך ניתוח אלקטיבי לתיקון בקע מפשעתי, אשר השפיע על פוריותו עקב פגיעה באחד מאשכיו. התביעה הוגשה נגד המנתח, ד"ר מרסלו פוזניק, וקופת החולים, בטענה להיעדר "הסכמה מדעת" ורשלנות. בית המשפט התמקד בעקרון "ההסכמה מדעת", כאשר נמצא כי המנתח לא הסביר לסולן באופן מלא את הסיכונים הניתוחיים, אלא הסתפק בקבלת טופס הסכמה חתום מבלי לפרט סיבוכים אפשריים. בית המשפט החיל את כלל ה"הוכחה העצמית" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, והעביר את נטל ההוכחה לנתבעים, שכן סולן לא יכול היה לדעת את הנסיבות המדויקות של הפגיעה. העובדות הדרושות להוכחת רשלנות לא היו ברורות, אך כלי הניתוח שבשליטת המנתח נחשבו כגורם לפגיעה, ועמדו בקריטריונים להפעלת כלל "ההוכחה העצמית". למרות שבית המשפט המחוזי קבע תחילה כי סולן לא הוכיח די הצורך רשלנות, בית המשפט העליון מצא כי נטל השכנוע עבר לנתבעים, שלא הביאו ראיות השוללות רשלנות. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת סולן, וחייב את הנתבעים לשלם פיצוי מלא בסך 208,000 ₪, תוך ביטול כל הפחתה בפיצויים שנקבעו בתחילה. פסק הדין הדגיש את החשיבות של יידוע הולם של מטופלים על סיכונים ניתוחיים והבהיר את היישום של כללי ראיות בתיקי רשלנות רפואית.