עמ"נ 6650-04-17

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לקבל את ערעורו של מנהל הארנונה ואת ערעורו הנגדי של אקרשטיין על הסף. התערבותו של בית המשפט בהחלטות ועדת הערר מוגבלת, ומתמקדת בעיקר בשאלה האם הוועדה הסיקה את המסקנות המשפטיות הנכונות מהראיות. במקרה זה, הוועדה שגתה כשסיווגה את נכסיה של אקרשטיין כ"תעשייה", בעוד שהסיווג הנכון צריך להיות "משרדים, שירותים ומסחר". הסיווג קובע את שיעור הארנונה, וככזה טעות זו מחייבת התערבות שיפוטית. הנכסים המדוברים, אף שהם חלק בלתי נפרד ממערך הייצור של אקרשטיין, מנותקים גיאוגרפית ממפעלי הייצור בפועל ולכן יש לסווגם על פי השימוש האישי בהם, שהוא פעילות משרדית. לא ניתן לסווג אותם כתעשייה רק משום שהם חלק ממערכת ייצור רחבה יותר. מסקנה זו נתמכת ביישום מבחנים שונים, ובהם "מבחן הניגוד" ומבחן יצירת "דבר מוחשי אחד ממשנהו". בנוסף, הכלל שהטיפול עוקב אחר העיקר חל רק כאשר שתי הפעילויות מתרחשות באותו מבנה, וזה לא המקרה כאן. זכותו של מנהל הארנונה לגבות את המס המתאים עולה על משך הזמן שבו סווגו הנכסים באופן שגוי, אם אכן היו כאלה, ושינוי הסיווג התבסס כראוי. לפיכך, הנכסים יסווגו כמשרדים לשנות המס 2015 ו-2016. אקרשטיין תישא בהוצאות הערעורים, ופסק הדין יישלח לשני הצדדים.