ת"א 4998-07-15

תקציר

פסק דין זה מתייחס לשתי תביעות כספיות שהגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב חברת בנייה, התובעת, כנגד הבעלים המשותפים לשעבר של חלקת מקרקעין, הנתבעים. התובעת תבעה מהנתבעים פיצויים מוסכמים בסך 2,025,478 ₪, בגין שתי הפרות עיקריות של הסכם מכר, ואילו הנתבעים תבעו מנגד סך של 1,929,090 ₪ בגין איחור בתשלום מחיר הרכישה. ההפרות המדוברות נוגעות לאי המצאת האישורים והאישורים הנדרשים על ידי הנתבעים להעברת הבעלות בחלקה, והשיהוי שבא בעקבותיה בהעברת הזכויות לתובע. לטענת התובעת, הנתבעים היו מחויבים חוזית לבצע פעולות אלה בתוך שישה חודשים מחתימת ההסכם, דהיינו עד ליום 14.10.2008, אך לא עשו כן. הנתבעים טענו כי התובעת לא שילמה את מלוא מחיר הרכישה, שהיה תנאי יסודי לביצועם. בית המשפט בחן החלטות קודמות שניתנו בהליכים משפטיים הקשורים לתיק ומצא כי הגורם המכריע בעניין זה היה הסכם שני שנחתם בין הצדדים ביום 14.4.2008, אשר קבע כי מחיר הרכישה ישולם לפי שער יציג של הדולר. בית המשפט שקל גם את הוראות חוק המכר ואת הפסיקה הקודמת, שקבעו כי חובת המוכר למסור את המכירה וחובת הקונה לשלם את התמורה הן מקבילות ומותנות. השופט קבע כי התחייבויות הנתבעים על פי הסכם המכר אינן מוחלטות ובלתי מותנות. במקום זאת, הם היו תלויים במילוי התחייבויותיה של התובעת, שכללו תשלום מלוא מחיר הרכישה. בית המשפט מצא כי למרות טענותיה של התובעת, היא לא שילמה את מלוא התמורה במועד. כמו כן, דחתה השופטת את טענת התובעת כי החלטה קודמת להשבת פיקדון שביצעה להבטחת העברת הזכויות מרמזת כי עמדה בהתחייבויותיה לתשלום. בית המשפט קבע כי דרישת הנתבעים להפרשי התעריפים שטרם נפרעו הייתה מוצדקת וכי זכותה החוקית של התובעת להעברת הזכויות לא גובשה סופית עד לתשלום הפרשים אלה. לפיכך, הפרת הנתבעים באי העברת הזכויות במועד הייתה מוצדקת, ותביעת התובע לפיצויים מוסכמים נדחתה. בנוסף, קבעה השופטת כי תביעת התובעת לפיצוי חוזי בגין הפרת הנתבעים אינה תקפה, שכן איחור בתשלום הפרשי התעריפים לא היווה הפרה יסודית מצד התובע. גם התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים נדחתה, שכן בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי לא יכלה לצפות את נושא הפרשי התעריפים עד להגשת דו"ח כספי סופי והכרעת העניין על ידי בית המשפט. בסיכומו של דבר, הן תביעת התובעת והן תביעתם שכנגד של הנתבעים נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.