ע"א 4998/07

תקציר

המבקשים ביקשו לעכב את ביצועו של צו הריסה מנהלי הנוגע לתוספת בלתי מורשית לביתם. הצו הוצא, וכל הניסיונות לבטלו בבתי המשפט השונים נכשלו. המבקש חזר לבית המשפט המחוזי, אשר האריך את מועד ההריסה. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה חדשה לדחייה נוספת, שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל לערעור הנוכחי. עיקר הטענות נסובו סביב חישוב תקופת 30 הימים לביצוע צו ההריסה וסמכותו של בית המשפט להאריך מועד זה. פסק הדין דוחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע, ומאשר את החלטת בית המשפט המחוזי. היא מדגישה כי צו ההריסה המנהלי תקף ויש לאכוף אותו, נוכח הניסיונות הרבים לעכבו באמצעות תמרונים משפטיים שונים. בית המשפט מחזק את חשיבות האכיפה היעילה של חוקי התכנון והבנייה, ומסרב לסבול את מה שנראה כניצול לרעה של ההליך שנועד לעכב את הבלתי נמנע. כמו כן, היא מורה למבקש לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, מתוך הכרה בניסיונות החוזרים ונשנים לסכל את ביצוע צו ההריסה. החלטה זו מחזקת את הקדימות של אכיפה תכנונית יעילה על פני עיכובים פרטניים, ופוסקת שכר טרחת עורך דין כגורם מרתיע מפני טקטיקות כאלה.