ת"א 2822-02-16

תקציר

קביעה זו נובעת ממחלוקת ארוכת שנים בין התובעת, ש.פ., לבין הנתבעת, איטח, בנוגע למכירת זכויות חכירה בבניין. התביעה העיקרית נוגעת לפיצוי בגין הפסד דמי שכירות בשל התמהמהותה של יצחק במסירת החזקה בקומה שלישית לש.פ. בהתאם להסכם. בית המשפט פסק לטובתה של ש.פ. והורה לאיטח לשלם 1,157,936 ש"ח כולל מע"מ נכון למועד הגשת התביעה, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות. החלטה זו מתבססת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה משנת 2016, אשר קבע כי איטח היה צריך למסור את הקומה השלישית לש.פ. בשנת 2008, ולפסוק לש.פ. פיצוי בגין אובדן דמי שכירות משנת 2009. התביעה הנוכחית מבקשת פיצוי נוסף בגין הפסדי שכר דירה שנגרמו לאחר הגשת התביעה הקודמת. בית המשפט קיבל את טענתה של ש.פ. כי איטח פעלה בחוסר תום לב והפרה את ההסכם ביניהם, מה שגרם לעיכוב. טענותיו של איטח כנגד פסק הדין הקודם, וטענותיו כי ש.פ. לא שילמה עבור בניית הקומה ואינה זכאית לחזקה, נדחו מאחר שפסק הדין הקודם הסדיר סוגיות אלה. גם תביעתו הנגדית של איטח בדבר נזקים שנגרמו כתוצאה מצווי מניעה זמניים ותביעת הפינוי שלו נדחתה ברובה. בית המשפט הסכים עם עמדתה של ש.פ. כי התביעה שכנגד בעניין צווי המניעה היא ניסיון להרחיב את טענותיה הקודמות של יצחק ואינה מבוססת על רשלנות או חוסר תום לב מצדה של ש.פ. כמו כן, טענותיו של איטח בדבר דמי פינוי ושימוש בחלקים מסוימים של הבניין, לרבות יחידת דיור בקומת הקרקע וחניות, נדחו מאחר ששטחים אלה הוגדרו כרכוש משותף ולא ניתן היה לרשום אותם כשלו. עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעתה שכנגד של איטח ליתרת שכר טרחה בגין הפרש בשטח של יחידה שנרכשה על ידי ש.פ. על פי פסק הדין, נדרשה ש.פ. לשלם דמי איזון בגין הפרש של 26 מ"ר, בסך 73,890 ש"ח כולל מע"מ נכון למועד הגשתה. סכום זה היה אמור להיות מנוכה מפיצויי התביעה העיקרית. בסיכומו של דבר, לאחר ניכוי פסק הדין של התביעה שכנגד מהתביעה העיקרית, חויבה הנתבעת איטח לשלם לתובעת ש.פ. סך של 1,084,046 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשתה. בנוסף, פסק בית המשפט לש.פ. 70,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות, בתוספת ריבית.