בר"ע 646/95

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב בקשה להתיר לעותר להגיש שאלות הבהרה למומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט, פרופ' א. טימור, בנוגע לחוות דעתו בתביעות הנכות של התובע כתוצאה מתאונת עבודה. התובעת ביקשה לצרף לשאלות אלה את חוות דעתו של מומחה רפואי אחר, ד"ר א. יגודה. הנתבע התנגד להליך זה. הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם הצגת חוות דעת רפואית שהוזמנה על ידי בעל דין מותרת במסגרת הבהרת שאלות למומחה שמונה על ידי בית המשפט או במהלך חקירתו הנגדית של המומחה. בית משפט קמא דחה את בקשת התובעת, תוך שהוא מצטט תקנות רלוונטיות האוסרות על הגשת חוות דעת רפואיות שהוזמנו על ידי צדדים למומחה שמינה בית המשפט. התקנות המדוברות נועדו למנוע ניגודי עניינים ולהבטיח את חוסר משוא הפנים של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. הכרעת הדין, התואמת את החלטת בית משפט קמא, מדגישה את ההבחנה בין שלבי בירור השאלות לבין חקירתו הנגדית של המומחה. נפסק כי הפניית שאלות הבהרה למומחה אינה צריכה להיות מלווה בהצגת חוות דעת רפואית שהוזמנה על ידי בעל דין, ללא אישור מראש מבית המשפט. זאת משום ששלב שאלות הבירור נועד אך ורק לברר את חוות דעתו של המומחה, והכנסת מסמכים חדשים בשלב זה משנה את אופי התהליך. כמו כן, התקנות המסדירות מינוי מומחים בתביעות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נועדו לייעל את התהליך על ידי ביטול חוות דעת סותרות של מומחים שנשכרו על ידי הצדדים. התרת הצגת חוות דעת כאלה, בין אם באמצעות שאלות הבהרה ובין אם באמצעות חקירה נגדית, תחטיא תכלית זו. פסק הדין מכיר ביתרונות המעשיים של התרת השימוש בחוות דעת רפואיות מוזמנות במהלך חקירתו הנגדית של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. עם זאת, היא מדגישה כי הדבר עלול להוביל לחוסר איזון בין בעלי הדין, שכן הנתבעת אינה רשאית לחייב את התובע להיבדק על ידי רופא מטעמם. בסופו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוקים והתקנות הרלוונטיים היא להגביל את השימוש במומחים "מטעמם" של הצדדים בתביעות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.