ע"פ 224/85

תקציר

התיק נסב סביב הדרישה לרישיון למכירת תמרוקים בבית מרקחת. המערערת מס' 1, בית מרקחת אלבה בע"מ, והמערערת מס' 2, מנהלה, מר אבי רז, הורשעו במכירת תמרוקים ללא הרישיון הנדרש ולאחר מכן הורשעו בבית משפט השלום בירושלים. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורם, ואישר כי נדרש רישיון נפרד למכירת תמרוקים בנוסף לרישיון בית המרקחת. התיק הסלים לבית המשפט העליון בשאלה פרשנות המונח "בית מרקחת" והאם הוא דורש רישיון נוסף למכירת תמרוקים. המשנה לנשיאה מ' בן-פורת, השופט ד' לוין והשופטת א' חלימה פסקו לטובת המערערים, בקובעו כי היעדר הגדרה למונח "רוקח" בפקודת הרוקחים ובתקנות הנלוות לה אינו מצדיק הסתמכות על מילונים לצורך פרשנות. תחת זאת, הם טענו כי יש להבחין בין הכוונה מאחורי החקיקה לבין הטקסט החקיקתי עצמו והחוקים והתקנות הקשורים אליו. הם טענו כי ייעודו של בית מרקחת אינו מוגבל למכירת תרופות, אלא יכול לכלול גם מוצרי קוסמטיקה והיגיינה. תקנה 32 לתקנות הרוקחים תמכה בדעה זו, ומשתמע ממנה כי הגדרת בית מרקחת כוללת החזקה ואפשרות להחזקה של תכשירים רפואיים ואחרים. בית המשפט הדגיש כי תכליתו של רישיון בית מרקחת היא מקיפה יותר מרישיון מכירת תמרוקים, ולכן האחרון מיותר. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, הפך את החלטות הערכאות הנמוכות יותר וזיכה את המערערים.