ת"א 787/99

תקציר

התובע, מר ארי כץ, תבע את עיריית הרצליה, את מדינת ישראל ואת מבטחת העירייה לאחר שנפצע קשה בעת שחייה בחוף נוף ים בהרצליה ביולי 1993. התובע טען כי הנתבעים התרשלו והפרו את חובת הזהירות החקוקה כלפיו. התובע טען כי נפגע מסלע תת-ימי בעת ששחה בחוף הים, שהיה בבעלות המדינה ומופעל על ידי העירייה. התובע טען כי הנתבעים ידעו על הסלעים המסוכנים אך לא הסירו אותם ולא הזהירו את המתרחצים מפני הסיכון. הנתבעים הכחישו את אחריותם וטענו כי נקטו בכל אמצעי הזהירות הנדרשים. עוד נטען, כי רשלנותו של התובע עצמו גרמה לתאונה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם. היא קבעה כי הן לעירייה והן למדינה חלה חובת זהירות מושגית כלפי מתרחצים, לרבות בחופים לא מוכרזים, בשל סמכויותיהם ואחריותם הסטטוטורית. בית המשפט קבע כי החוף שבו אירעה התאונה הוא "נספח בלתי נפרד" מהחוף המוכרז, ולכן היה על המדינה והעירייה לפקח עליו כפי שעשו עם חופים מוכרזים. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא נקטו אמצעי זהירות סבירים, כגון שילוט נאות והסרת סלעים מסוכנים, וכי רשלנותם גרמה לפציעתו של התובע. באשר לסיבתיות, קבע בית המשפט כי מחדלי הנתבעים היו הגורם העובדתי לנזקו של התובע. עוד נקבע כי רשלנותו התורמת של התובע היא 30%, שכן הוא שחה במים עמוקים בשעת דמדומים, מעבר לשעות ההשגחה של המציל, ומבלי שהיה מודע לסיכונים. לעירייה ולמדינה הוטלו כל אחת 50% מהחבות, ואילו המבטחת נדרשה לשפות את העירייה בגין הנזקים שנפסקו נגדה, בהתאם לפוליסת הביטוח. בהערכת הנזק פסק בית המשפט לתובע 1,300,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, לרבות פיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים. בגין הפסד השתכרות פסק בית המשפט 2,462,400 ש"ח בגין השתכרות בעבר ו-3,744,230 ש"ח בגין השתכרות עתידית. כמו כן נפסקו לתובע פיצויים בגין הפסד פנסיוני (184,000 ש"ח), סיעוד (עבר: 985,227 ש"ח), עתיד: 3,755,710 ש"ח), התאמות דיור (עבר: 120,000 ש"ח, עתיד: 637,871 ש"ח), הוצאות דיור מוגדלות (עתידי: 150,000 ש"ח), תחבורה (עבר: 25,681 ש"ח), עתיד: 447,164 ש"ח), מיזוג אוויר (60,000 ש"ח), כביסה וייבוש (עבר: 16,256 ש"ח, עתיד: 30,985 ש"ח), תרופות (עבר: 27,340 ש"ח; עתיד: 52,110 ש"ח), טיפולים פרא-רפואיים ורפואיים (500,000 ש"ח), שיקום מיני (100,000 ש"ח), חומרים מתכלים (100,000 ש"ח), ציוד שיקומי (עבר: 119,251 ש"ח, עתיד: 150,000 ש"ח), הוצאות חופשה (30,000 ש"ח), מחשב ומדפסת (15,000 ש"ח) והטבות להורי התובע כמוטבים (עבר: 41,040 ש"ח, עתיד: 369,460 ש"ח). לאחר ניכוי תשלומי הרשלנות התורמת של התובע והמוסד לביטוח לאומי, סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 8,318,544 ₪. הורי התובעת זכו ב-287,350 ₪. הנתבעים חויבו לשלם סכומים אלה ביחד ולחוד. בנוסף, נדרשה המבטחת לשפות את העירייה ולשלם לה 100 אלף שקל שכר טרחת עורך דין, לצד עלויות מפורטות נוספות.