ע"פ 10209/06

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. המערער, שעבד בדוכן אבטיחים, נקלע לקטטה עם המנוח וספג שריטות בפניו. לאחר מכן נטל סכין גדולה מהדוכן, חזר אל המנוח ודקר אותו מספר רב של פעמים בחזהו ובפניו לאחר שהפתיע אותו מאחור. מאוחר יותר מת הקורבן מפצעיו. השאלה המרכזית שהתעוררה במהלך המשפט הייתה האם היתה למערער כוונה להרוג, שהיא יסוד נפשי הנדרש להרשעה ברצח בכוונה תחילה. בית המשפט המחוזי קבע כי טענתו של המערער לשכרות חלקית אינה מחזיקה אחיזה וכי יסוד ההחלטה להרוג הוכח. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי הממצאים אינם מבססים כוונה להרוג, וכי יש לראות במעשיו הריגה. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון הסכים כי מעשיו של המערער, לרבות הכנת סכין גדולה ושימוש בה, אופי פצעי הדקירה ומספרם, התבטאויותיו והתנהגותו לאחר האירוע, הצביעו על כוונה להרוג. בנוסף, מצא בית המשפט כי המערער לא היה במצב של שכרות וכי התקיימו אלמנטים של הכנה והיעדר התגרות. השופט א' רובינשטיין, שכתב את פסק הדין, פירט את הדרישות המשפטיות להוכחת כוונה מוקדמת ויישם אותן על עובדות המקרה, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי מעשיו ואמירותיו של המערער מקימים את היסוד הנפשי הדרוש להרשעה ברצח בכוונה תחילה. השופטים ח' מלצר וז' זילברטל הסכימו עם ההחלטה.