עת"מ 56901-01-21

תקציר

העותרים ביקשו רשות ערעור על החלטת פרויקט התחדשות עירונית מקומית למועצה הארצית, אשר נדחתה על ידי יו"ר הוועדה לפי סעיף 110 לחוק התכנון והבניה. לטענתם, היו"ר מנע חשיפת מחדלים וליקויים של לשכת התכנון וכי ההחלטה לא נומקה כראוי. בית המשפט דחה טענות אלה, ומצא את החלטת היו"ר ראויה בנסיבות העניין. בית המשפט שקל גם את התנגדויות העותרים להגדרת בניין ישן כפרויקט התחדשות עירונית ולחריגות מהתכנית הכוללנית בכל הנוגע לגובה הבנייה, יחידות דיור ותקנת חניה. הודגש כי תפקידו של בית המשפט אינו לפעול כמוסד תכנוני-על אלא להתערב בהחלטות שיש בהן פגמים משפטיים. בית המשפט מצא כי מרבית טענות העותרים התבססו על שיקולים תכנוניים ולכן נדחו. עם זאת, היא קבעה כי ההצדקה של הוועדה המחוזית להפחתת תקני החניה אינה מספקת, במיוחד עם הגדלת מספר הקומות והיחידות. ההחלטה הוחזרה לוועדה המחוזית להמשך דיון ותיקון אפשרי להשגת מקדם חניה של 1.5 מקומות ליחידת דיור. העותרים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך 30,000 ₪. פסק דין זה המחיש את חוסר רצונו של בית המשפט להתערב בהחלטות מנהליות ותכנוניות, תוך התמקדות בליקויים משפטיים ולא בשיקולים תכנוניים.