רע"א 7777/11

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פסק דין המפרש את תקנה 14א(א) לתקנות הנכות (טיפול רפואי), תשי"ד-1954, באופן ספציפי לעניין פיצויים המגיעים ל"נכה משוקם". לתקנה שלוש תקנות משנה (1), (2) ו-(3), המתוות תרחישים שונים ואת הפיצוי המתאים. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם נכה משוקם זכאי לקבל תגמול חודשי נוסף על הסכום הנקוב בתקנת משנה (3). המשיב טוען לפרשנות מרחיבה, אשר תעניק להם פיצוי נוסף זה, תוך הסתמכות על עקרון Expressio unius est exclusio alterius. עם זאת, דעת הרוב של השופטים מצדדת בפרשנות המצמצמת שנטענה על ידי הממונה על התגמולים, הקובעת כי הסכום הקבוע בתקנת משנה (3) הוא ממצה ואינו כולל פיצוי חודשי נוסף. החלטה זו מתבססת על ניתוח לשון התקנה, שאמנם מסוגלת לתמוך בשני הפרשנויות, אך מעדיפה מעט את זו המגבילה. בנוסף, השופטים בוחנים את תכלית החקיקה, שהיא להיטיב עם נכי השירות הצבאי מבלי ליצור נטל כלכלי מופרז על המדינה, ומוצאים כי הפרשנות המצמצמת מתיישבת טוב יותר עם כוונה זו. היא מבטיחה כי הכנסתו של הנכה לאחר החמרה במצבו הרפואי לא תהיה שונה באופן משמעותי מהכנסתו לפניה, תוך הימנעות מתמריצים כספיים מיותרים. פסק הדין מביא בחשבון גם את הפרשנות ארוכת השנים של הרשויות לתקנות, התומכת בתפיסה המגבילה. השופט נעם סולברג, שכתב את פסק הדין, מציע לקבל את הערעור, לדחות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולאשר כי הפיצוי הקבוע בתקנה 14א(א)(3) הוא ממצה. בשל העמימות בנוסח התקנות, מסכימים השופטים כי לא יינתן צו הוצאות, ויותיר את המשיב ללא נטל כספי נוסף.