עת"מ 51297-06-11

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה שהגיש בעל הקרקע, שאדמתו מושפעת מתוכנית סלילת כביש בירושלים. התוכנית, שמטרתה לחבר את שכונת הר חומה לדרך חברון, כוללת הפקעת מקרקעי העותרת לטובת כביש חדש והקמת פארק מחוזי. העותרים טענו כי התכנית גרמה נזק בלתי מידתי לרכושם, ערערו על התוואי שנבחר וטענו כי הרשויות התחייבו בעבר לתכנן את אדמתם לפיתוח. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. השיקולים התכנוניים שהוצגו על ידי המשיבים, לרבות רגישויות ארכיאולוגיות ונופיות, כמו גם הצורך בדרך עירונית ראשית, היו לגיטימיים וסבירים. בית המשפט הדגיש כי אין לו את המומחיות להתערב בענייני תכנון וכי טענותיה הקנייניות של העותרת אינן גוברות על שיקולים ציבוריים אלה. באשר לטענת העותר בדבר הבטחה שלטונית, פירש בית המשפט את המסמכים הרלוונטיים באופן שונה, וקבע כי הם אינם מחייבים את הרשויות לתכנן את הקרקע עבור העותר. יתר על כן, החלטה תכנונית קודמת משנת 1996, שנראתה כמעדיפה תוואי חלופי, לא נחשבה מחייבת, במיוחד לאור שינוי הנסיבות ואימוץ תכנית מתאר חדשה לירושלים. בפסק הדין נקבע כי בהתנגדויות העותרת לא הוצגו פגמים תכנוניים או שיקולים נגדיים, ועל כן בית המשפט לא ראה עילה להתערב בהחלטת ועדת התכנון. לפיכך נדחתה העתירה, וכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.