ת"א 48578-12-18

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת אופנוע בשנת 2017, תבע את הנתבע לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לא הייתה מחלוקת על חבות הנתבע, אלא רק על גובה הנזקים. התובע סבל מפגיעות אורתופדיות ופסיכיאטריות, בגינן נקבעה לו נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 19.8%. עם זאת, בשל חוסר אמינותו של התובע לגבי מצבו התעסוקתי לאחר התאונה, קיבל בית המשפט את קביעתו של המומחה הפסיכיאטרי כי אין לו נכות נפשית לצמיתות, אלא רק נכות זמנית שתימשך עד שנת 2020. בית המשפט חישב את הנכות התפקודית של התובע בהתבסס על נכות אורתופדית קבועה של 19% ונכות פסיכיאטרית זמנית של 20% בשלוש השנים הראשונות לאחר התאונה. היא קבעה את הפסדי השכר בעבר ובעתיד, וכן את הפיצוי בגין ראשי נזק נוספים כמו הוצאות רפואיות וכאב וסבל, והגיעה לסכום נזק כולל של 1,193,632 שקל. לאחר מכן פנה בית המשפט לסוגיית הניכויים מסכום זה. התובע מקבל גמלה מהמדינה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) בשל פרישתו המוקדמת מהמשטרה בעקבות התאונה. על פי החוק, למדינה יש זכות לשיפוי מהצד המזיק בגין הטבות אלה. בית המשפט קבע, כי מאחר שהפנסיה של התובע נגרמה כתוצאה מהתאונה ומאחר שלא היה זכאי לה אלמלא כן, יש לנכות מסכום הנזק את מלוא שווי התגמולים, בסך 1,011,619 ₪. בנוסף, ניכה בית המשפט את שווי קצבאות המוסד לביטוח לאומי שהתובע קיבל ועתיד לקבל, בסך של 605,438 ₪. לאחר ניכויים אלה בוטלה תביעתו של התובע, והוא חויב להשיב לנתבע את התשלומים הקודמים בסך 55,557 ₪, בתוספת ריבית. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.