ה"פ 13493-07-16

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה כי המשיבים, שרכשו חלקת קרקע ובה בית כנסת, מחויבים בהתחייבויות המפורטות בהסכם המתנה משנת 1946. בהסכם נקבע כי יש לקיים את המבנה במגרש "כבית כנסת וכבית מדרש לתורה ולתפילה, לצמיתות". המשיבים ביקשו להרוס חלקים מבית הכנסת ולהתאים חלקים ממנו לפרויקט הבנייה שלהם. עם זאת, פסק הדין קובע כי הדבר מנוגד לתנאים המפורטים בהסכם משנת 1946, וטוען כי הכוונה מאחורי ההסכם הייתה להשאיר את המבנה הבנוי על כנו. המשיבים רכשו את הקרקע "כמות שהם", מודעים למגבלות שמטיל הסכם המתנה, ולפיכך אינם יכולים להלין על המצב החוזי והמשפטי. פסק הדין מדגיש כי זכותם של המשיבים במקרקעין כפופה לזכויות בית הכנסת, וכי פרשנותם לחובותיהם שגויה ופוגעת באופן בלתי מידתי באינטרסים של בית הכנסת. יתר על כן, המשיבים לא הוכיחו כי פרויקט הבנייה לא יפריע לפעילות בית הכנסת. בהינתן נקודות אלה, פוסק השופט לטובת המבקשים, מצהיר כי המשיבים מחויבים להסכם משנת 1946 ואוסר עליהם לבצע את הבניה המוצעת. השופט גם מורה למשיבים לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין בסך 36,000 ₪.