רמ"ש 32667-06-26

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ברמ"ש 32667-06-26 (ט.ג. נ' ר.ש.) החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט נפתלי שילה) במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, דוחה את הבקשה על הסף, אף ללא קבלת תגובת המשיבה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. הניתוח המשפטי יתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים הנצפים בהחלטה. **1. אמת מידה מחמירה לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי":** בית המשפט מדגיש כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שדן בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל) כפופה לאמת מידה מחמירה יותר. אמת מידה זו דורשת, ככלל, שהעניין יעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים, שנפל בהחלטות הערכאות דלמטה פגם דיוני היורד לשורש העניין, או שייגרם למבקש עיוות דין אם לא תינתן רשות ערעור. עיקרון זה מבטא את שאיפת מערכת המשפט לצמצם את מספר הערכאות בהן ניתן לדון במחלוקות, ולייעל את הליכי המשפט. **2. רפורמת ההוצאה לפועל והשלכותיה על רשות ערעור:** ההחלטה מתייחסת לפסיקה שקבעה כי עם הפרדת מערכת ההוצאה לפועל מבתי המשפט, ייתכן שראוי לקבוע רף מקל יותר לקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל, שכן רשם ההוצאה לפועל אינו "ערכאה שיפוטית רגילה" אלא "גוף 'מעין שיפוטי' בלבד". בעוד שעיקרון זה מוכר, בית המשפט קובע שבמקרה הנדון, אף בחינה מרוככת של הבקשה לא הצדיקה מתן רשות ערעור, שכן פסק הדין של בית המשפט קמא היה מנומק היטב, לא נדונה בו שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים, ולא נגרם למבקש עיוות דין. **3. המחלוקת המשפטית אודות תחולת חוק המזונות על בעלי דין אישי:** עיקר הדיון המשפטי בהחלטה נוגע למחלוקת בפסיקה בשאלה האם סעיף 11 לחוק המזונות (העוסק בגביית הפרשי הצמדה) חל על מי שיש לו דין אישי. * **הגישה הנוקשה:** בית המשפט מביא את דעת הרוב (בבע"א 779/76 שוחט נ' שוחט) ואת פסיקות מאוחרות יותר (כדוגמת בע"א 250/83 עומרי נ' זועבי ורע"א 78/89 דומב נ' דומב) לפיהן סעיף 3(א) לחוק המזונות, הקובע כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה", מונע תחולת חוק המזונות כולו, לרבות סעיף 11, על מי שחב במזונות מכוח הדין האישי. לפי גישה זו, אין צורך באישור בית משפט לגביית הפרשי הצמדה במקרים אלו. * **הגישה המרוככת:** בית המשפט מציג את העמדה החלופית (בדעת מיעוט בע"א 779/76 שוחט, וכן ברמ"ש 34024-01-13 ר' ל' נ' ע' ל' והחלטות נוספות), לפיה יש להבחין בין הוראות מהותיות להוראות פרוצדורליות של חוק המזונות. לפי גישה זו, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מחייב להחיל גם את ההוראות הפרוצדורליות של חוק המזונות, לרבות סעיף 11, גם על מי שיש לו דין אישי. * **הסתייגות בית המשפט:** בית המשפט מביע את דעתו כי הוא נוטה להסכים לעמדה לפיה לאור הפסיקה המפורשת של בית המשפט העליון ולשון החוק, סעיף 11 לחוק המזונות אינו חל על מי שיש לו דין אישי. עם זאת, הוא מציין כי מאחר שהצדדים לא טענו בנושא זה בבית המשפט קמא, אין צורך להכריע בשאלה זו במסגרת ההחלטה הנוכחית. זוהי התייחסות משפטית מעמיקה, המצביעה על חוסר ודאות פסיקתי מסוים בנוגע לתחולת סעיף 11, אך מבטאת נטייה ברורה של השופט. **4. פירוש הסכם ממון והסמכות לדון במחלוקות אודותיו:** * **הוצאות חינוך:** בנוגע להיקף הוצאות החינוך, בית המשפט קבע כי כשהסכם ממון קובע כי כל הורה ישלם מחצית מ"הוצאות חינוך חריגות מכל מין וסוג", צדק רשם ההוצאה לפועל בקביעתו שהוצאות שביקשה המשיבה נכללות בגדר סעיף זה, ויש לפרשו על דרך ההרחבה. בית המשפט מדגיש כי אם המבקש חולק על פרשנות זו, עליו להגיש תובענה מתאימה לבית המשפט לענייני משפחה. זהו יישום של עקרון יסוד בדיני חוזים, לפיו יש לפרש הסכמים באופן שיגשים את כוונת הצדדים, ובמקרה של ספק, לפרש לטובת קיום ההסכם. * **שיתוף הורים בקביעת חוגים ופעילויות:** בית המשפט קובע כי בכל הנוגע לטענה שהמשיבה אינה משתפת את המבקש בקביעת סוגי החוגים ופעילויות החינוך, על המבקש לפנות בהליך המתאים לבית המשפט לענייני משפחה. זאת, מכיוון ששני ההורים הם אפוטרופסים של הקטינים, ומחלוקות בנושאים אלו צריכות להיות מוכרעות על ידי בית המשפט המוסמך. הדבר מדגיש את חלוקת הסמכויות בין רשם ההוצאה לפועל (גבייה) לבית המשפט לענייני משפחה (הכרעה במחלוקות מהותיות הנוגעות לילדים). **5. סיכום ומסקנות:** החלטת בית המשפט המחוזי משקפת קו ברור של אי-מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כאשר אין מדובר בשאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או פגם מהותי. לצד זאת, ההחלטה נוגעת במחלוקת משפטית חשובה ורגישה אודות תחולת חוק המזונות על בעלי דין אישי, ומצביעה על נטיית השופט לפרשנות מצמצמת של תחולה זו, נוכח לשון החוק ופסיקת בית המשפט העליון. לבסוף, ההחלטה מדגישה את חשיבות הפרשנות המרחיבה של הסכמים ואת הסמכות הבלעדית של בית המשפט לענייני משפחה להכריע במחלוקות בנוגע לאפוטרופסות ולקביעת פעילויות חינוכיות עבור קטינים.