ת"צ 43879-10-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בתובענה ייצוגית בישראל בעניין מנוי לשירות שידורי טלוויזיה. המבקש ביקש לבטל את המנוי לשירות אך חויב עבור כל החודש שלאחר הביטול, למרות שביטל באמצע החודש. המבקש טען כי נוהג זה אינו חוקי וביקש החזר כספי עבור הימים בהם לא השתמשו בשירות, וכן פיצוי לכל אחד מחברי הקבוצה בגין נזק לא ממוני. בתחילה סירבה המשיבה להחזיר את התשלום החלקי, בטענה כי התנאים עליהם הסכימו הצדדים אינם מאפשרים החזר יחסי. לאחר משא ומתן, הסכימה המשיבה להעניק הטבה לציבור בסך חצי מיליון שקל, ובכלל זה לאפשר לחמש עמותות לפרסם בחינם באתר האינטרנט של השירות, והחזר כספי למבקש, בצירוף שכר טרחה סביר עבור באי כוחן. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה התנגד להסדר הפשרה, בטענה כי החוק קובע באופן ברור כי לצרכנים יש זכות לבטל עסקאות מבלי לשלם עבור שירותים לאחר מועד הביטול. הם גם התנגדו לצורת הפיצוי וביקשו להפנות את הכספים לקרן ניהול. בית המשפט אישר את ההסדר, למרות התנגדות היועץ המשפטי לממשלה, שכן הוא היה סביר, הוגן ויעיל, נוכח חוסר הוודאות של מאבק משפטי ממושך. הקבוצה שנכללה בהסדר הפשרה מורכבת מאנשים שנרשמו לשירות בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה וחויבו עבור מלוא החודש שלאחר ביטולם. המשיבה נדרשת להציג הודעה למנויים עתידיים, המסבירה את מדיניות הביטולים. בית המשפט אף הורה למשיבה לספק פרסום חינם לעמותות שצוינו ולשלם את שכר טרחתו הסביר של המבקש. כמו כן, החליט בית המשפט לפטור את המשיב מתשלום חלקו השני של האגרה, נוכח הפירעון המוקדם והמשאבים הציבוריים שנחסכו בעקבותיו. הם גם סברו שאין צורך למנות בודק שיעריך את סכום הפשרה. למשיב ניתן לוח זמנים ליישום פסק הדין ולהגשת דוחות לפיקוח על ביצוע הסדר הפשרה. לבסוף, פסק הדין משתיק את הקבוצה המוגדרת מכל עילות התביעה ומעניק את הסעד המבוקש. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ותזכורות פנימיות נקבעו ל-16 בפברואר 2023 ול-1 בפברואר 2026.