רע"פ 5717/08

תקציר

פסק הדין הסופי דוחה את בקשת המבקש לערעור שלישי לאחר דיונים קודמים בשתי ערכאות שונות. ההחלטה מבוססת על העיקרון לפיו ערעורים נוספים יינתנו רק במקרים חריגים המעלים סוגיות בעלות עניין ציבורי וכללי משמעותי, שהבקשה הנוכחית אינה מציגת. הדבר מתיישב עם התקדים שנקבע בעניין חניון חיפה בע"מ נ' מצה אור (1982). בנוסף, לגופו של עניין, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המבקש, וציין כי מודעותו של המבקש במהלך חקירת המשטרה שוללת כל טענה של העלמת עדות. עדות המומחה בנוגע לתוצאות בדיקת הדם סתרה את גרסתו של המבקש לאירועים, והחלישה עוד יותר את טענותיו. בית המשפט מדגיש כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות ללא תלות בבדיקה מדעית, תוך שהוא מצטט פסיקה קודמת (Barbie v. State of Israel, 2008). הרשעותיהם של בתי המשפט הקודמים, שהתבססו על עדויות המשטרה ותוצאות בדיקות הדם, נמצאו תקפות, ולא הותירו כל סיבה לשנות את שיקול דעתם. זאת ועוד, באשר לחומרת העונש, בית המשפט סבור כי ערעורים על בסיס זה דורשים ראיות לחריגה משמעותית מנורמות הענישה המקובלות, דבר שלא ניכר כאן. בית המשפט שב ומדגיש את חשיבותם של ענישה מחמירה על נהיגה בשכרות כדי להבטיח הרתעה, בהתאם לכוונת המחוקק לשמור על שלום הציבור. העונש שהוטל, שנתיים פסילה ועונשים נוספים, נחשב הולם בהתחשב בנסיבות, בהתחשב בחומרתה הפוטנציאלית של נהיגה בשכרות, למרות היעדר נזקי גוף במקרה זה. לפיכך, בקשת הערעור נדחית.