ע"א 2076/09

תקציר

החלטת בית המשפט לדחות את ערעורו של המערער נשענת בראש ובראשונה על אי עמידתו של המערער בנטל השכנוע הנדרש לביטול פסק דינו המקורי של בית המשפט המחוזי. הערעור עסק בסוגיות של מהימנות וקביעות עובדתיות, שאת שתיהן שקל בית המשפט המחוזי בכובד ראש. בית המשפט הדגיש כי נטל השכנוע מוטל על המערערת, אשר נדרשה לבסס קשר סיבתי בין פינוי מגרשים לבין נזקים נטענים, לרבות עלייה בעלויות הבנייה ואובדן רווחים. בית המשפט המחוזי מצא את ראיות המערערת, לרבות עדותו של המנהל וההסכם עם הקבלן, בלתי מספקות ובלתי אמינות, תוך ציון סתירות והיעדר תמיכה בראיות חיצוניות. באשר לאובדן הרווח הנטען דחה בית המשפט המחוזי את חישובי המערערת, ומצא אותם פגומים ובלתי נתמכים בחוות דעת מומחה, בעוד שהמומחה שכנגד הצביע על כך שהפרויקט אינו רווחי. גם בקשת המערער לפיצוי בגין עבודות עפר נדחתה באופן חלקי, שכן בית המשפט המחוזי העדיף את הערכת המומחים מטעם המשיבים וזיהה סתירות בראיות המערערת. צוין היעדר עדות של בא כוח חיצוני, שהיה אמור לאמוד את הנזקים, אך הדבר לא השפיע על בית המשפט בשל אחריותו העיקרית של המערער להבאת ראיות. בית המשפט פסק למערערת הוצאות משפט חלקיות בלבד ושכר טרחת עורך דין, דבר המשקף את ההפחתה המשמעותית בפיצוי מהסכום הנתבע, והדגיש כי המשיבים כבר שילמו תשלום משמעותי מראש. בהקשר זה, לא מצאה ערכאת הערעור טעות מהותית בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, והמערער חויב בתשלום הוצאות משפט נוספות.