ע"א 10391-08-20

תקציר

הערעור מערער על גובה הפיצויים שפסק בית משפט השלום לתובע בגין תאונת עבודה בה נפגע. לאחר שמיעת הטיעונים ובחינת הראיות, ניסתה ערכאת הערעור לתווך בפשרה בין הצדדים, אך ניסיון זה נכשל. בית המשפט קיבל את הערעור והגדיל את פיצוי התובע ב-720,746 שקל נוספים, בנוסף לפסיקת בית משפט השלום שכללה גם שכר טרחת עורך דין. פסק הדין מתווה את היקפה המצומצם של התערבות המערערים בתיקי נזיקין הנוגעים לממצאי עובדות, מהימנות וגובה הפיצוי שנפסק. במקרה זה, בית המשפט מצא כי יש מקום לתיקון באלמנטים עליהם מערערים, קרי הפסדי השתכרות עתידיים, סיוע צד ג' וניידות. באשר להפסדי השתכרות עתידיים, קיבל בית המשפט את טענת המערער כי יש להתחשב בשכרו בעת מתן פסק הדין והעמיד אותו על 12,041 ₪, אך דחה את הטענה כי שכרו יעלה באופן דרמטי לאורך השנים. בית המשפט קיבל גם חישוב אקטוארי מלא של הפסדים עתידיים, בהתחשב בנכות הרפואית המשמעותית של המערערת ובסיכויי תעסוקה עתידיים לא ידועים, והעמיד אותו על סך של 1,226,868 ₪, אשר בנוסף להפסדי שכר בעבר מסתכמים בסך של 1,335,286 ₪. באשר לסיוע צד ג', קיבל בית המשפט באופן חלקי את טענות המערער, והכיר בכך שיזדקק לעזרה בעתיד, למרות שלא נזקק לה בעבר. בית המשפט פסק לו 1,000 שקל לחודש עבור סיוע עתידי מהוון עד גיל 82, בסך כולל של 292,960 שקל. בית המשפט קיבל גם את בקשת המערער להגיש את החלטת ועדת הניידות של המוסד לביטוח לאומי כראיה חדשה, המשפיעה באופן משמעותי על קביעת נושא הניידות. החלטת המל"ל וחוות דעת המומחים לשיקום הדגישו את הצורך להתאים את רכבו של המערער לנהיגה ברגל שמאל. מומחי המשיב סיפקו הערכות שונות לגבי עלויות קצבת הניידות. בית משפט קמא פסק 90,000 ₪ מעבר לסכום המל"ל, אך ערכאת הערעור מצאה כי אין בכך די. בהתחשב בחוות דעת המומחים ובפסיקה קודמת, הגדיל בית המשפט את הסכום ל-175,000 ₪. בסיכומו של דבר, סך התוספת לפסק דינו של בית משפט קמא מסתכם בסך 720,746 ₪, המביא את סך הפיצויים המגיעים למערערת על סך של 2,183,246 ₪, בניכוי תגמולי המל"ל ההשתתפות העצמית והתשלומים הקודמים, כך שהותירה יתרה בסך 516,638 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין. המשיב חויב לשלם הוצאות ערעור בסך 30,000 ₪, והמזכירות תחזיר למערערת את ערבותה. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 27.6.2021.