ע"א 1898/12

תקציר

בערעור על העוולה הנטענת של גניבת עין, עשיה והפרת חוזה בין כרשי למרכז השי, החליט בית המשפט בסופו של דבר לקבל את הערעור לטובת מרכז השי. התיק נסב סביב השאלה האם מכירת כיסויי חלה על ידי מרכז המתנות עולה כדי גניבת מוצריה של כרשי, התעשרות שלא כדין וקיום הסכמים חוזיים כלשהם בחוסר תום לב. בתחילה, פסק בית משפט קמא לטובת קרשי, והגיע למסקנה כי המוניטין שלה נוצל שלא כהלכה, ובכך מקיים את יסודות גניבת העין. עם זאת, לאחר בדיקה נקבע כי הדמיון בין המוצרים אינו מצביע על מצג שווא מספיק כדי להטעות את הצרכנים בהתחשב בתוויות המובהקות המזהות את מרכז המתנות כיבואן. בנוסף, המאפיינים של כל קהל לקוחות מקצועי הפחיתו עוד יותר את החשש מפני הונאה, והשוק הצפוף של מוצרי טקסטיל רמז כי לא נשקפת סכנה משמעותית. באשר לדיני ההעשרה, בית המשפט לא מצא ראיות ממשיות לקיומו של "יסוד נוסף" ספציפי הדרוש לביסוס התעשרות שלא כדין – ובכלל זה היעדר חדשנות אמיתית במוצר ותיעוד השקעה מספק. היעדר מדגם רשום צמצם עוד יותר את תביעתו של קרשי תחת תביעות העשרה. יתר על כן, לא התקיים הסכם פורמלי המרמז על בלעדיות או הגבלה על חיקוי בין הצדדים, ואף פעולות מרכז המתנות לא עלו כדי הפרה שנעשתה בחוסר תום לב; נמצא שהיא פועלת יותר כמערכת יחסים של קונה-מוכר מאשר מערכת יחסים של סוכן או משווק. כתוצאה מכך, תוך הכרה בהתנהגות בלתי הולמת של מרכז המתנות, ביטל בית המשפט את פסק הדין הראשוני מבלי לפסוק הוצאות, תוך הדגשת הצורך בתחרות ובהגינות בפרקטיקות הסחר.