ת"א 23553-05-23

תקציר

בית הדין שקל בכובד ראש את הטענות שהוצגו על ידי שני הצדדים והגיע להכרעה בנוגע לבקשה לסילוק על הסף. השופטת מציינת כי פיטורים על הסף הם אמצעי דרסטי שיש להשתמש בו במשורה ורק במקרים מובהקים. נקודת המוצא של הדיון היא ההנחה שכל העובדות הנטענות בכתב התביעה של התובע נכונות. עם זאת, גם אם נקבל את גרסת התובע לאירועים, התביעה אינה יכולה להצליח משום שהיא חסומה על פי חוק. עילת התביעה קמה במועד התאונה, שהוא לפני למעלה משבע שנים, והתובע לא סיפק כל נימוק משכנע להארכת תקופת ההתיישנות. כלל הגילוי אינו חל במקרה זה משום שהתובע היה מודע לעובדות המהוות את עילת התביעה מיום התאונה. כמו כן, השופטת מדגישה כי יש לראות את התביעה, שהוגשה באופן אלקטרוני, כאילו הוגשה ביום הגשתה בפועל, שהיה בתוך תקופת ההתיישנות. עוד מציינת השופטת כי השאלה האם מצבו הנפשי של התובע מצדיק הארכת תקופת ההתיישנות טעונה בירור עובדתי נוסף ולא ניתן להכריע בה בבקשת דחייה על הסף. לפיכך, הבקשה לדחייה על הסף מתקבלת בחלקה. התביעה התיישנה, אך בית המשפט יבחן את תחולתו של סעיף 11 לחוק ההתיישנות, המתייחס למצבו הנפשי של התובע, במהלך ההליך. ההחלטה מתקבלת ללא כל צו לגבי הוצאות, והמזכירות מונחית להעביר את ההחלטה לשני הצדדים.