ע"א 1203/92

תקציר

להלן ניתוח משפטי של המקרה המסופק, תוך התמקדות בעקרונות וחידושים משפטיים: **ניתוח משפטי של ירמיהו וייס נ' ועדת ערר (תיק 471/93)** עניינו בערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק הפיצויים והשיקום, התשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"). הסוגיה המשפטית המרכזית נסובה סביב ההכרה בנכות הנובעת ממחלה סמויה ואפיזודית, טרשת נפוצה (MS), שהתבטאה במהלך השירות הצבאי אך הייתה לה תקופות של הפוגה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **סיבתיות והחמרה במחלות סמויות:** עיקרון משפטי מרכזי שנדון הוא ההבחנה בין "החמרה" של מצב קיים לבין "סיבתיות" של מצב חדש על ידי השירות הצבאי. בהקשר של מחלות סמויות כמו טרשת נפוצה, המתבטאות ב"גלים", בית המשפט התמודד עם האופן שבו יש ליישם את העקרונות הללו. * **הגישה המסורתית (כפי שיושמה על ידי ועדת הערר):** החלטת ועדת הערר שיקפה פרשנות מסורתית, אם כי ניתן לטעון שהיא צרה, למוגבלות. הם הגיעו למסקנה כי אם חלפו הסימנים הנוירולוגיים המיוחסים ישירות לשירות, והמערער אינו סובל כעת מנכות, אזי אין להכיר בו כנכה, גם אם המחלה עצמה הופיעה במהלך השירות. גישה זו התמקדה במצב המיידי והנראה לעין של הנכות בעת הגשת התביעה. * **חידוש משפטי בפרשנות:** ערכאת הערעור, בעיקר באמצעות חוות דעתם של השופט שטרנברג אליעז ונשיא בית המשפט העליון אבן ארי, הביאה חידוש משפטי משמעותי בפרשנות חוק הנכים ביחס למחלות נקודתיות. * **התמקדות בתהליך המחלה:** הקונצנזוס של בית המשפט היה שאין לראות במחלות סמויות כמו טרשת נפוצה, שיש להן תקופות של פעילות והפוגה, סדרה של אירועים נפרדים שאינם קשורים. ה"גלי" של המחלה אינם תופעות נפרדות אלא ביטויים של מצב בסיסי ומתמשך. זה עולה בקנה אחד עם חוות דעת רפואית מומחה, כפי שציין פרופ' קורצ'ין. * **סיבתיות לעומת החמרה נבדק מחדש:** בית המשפט הרחיב את ההבנה של "סיבתיות" בהקשר זה. נשיא בית המשפט העליון אבן ארי, בהסתמכו על תקדימים הנוגעים למחלות אפיזודיות דומות כגון סכיזופרניה (ע"א 652/69, ד"נ 3/70 בוסאני נ' קצין תגמול) וסוכרת (ע"א 188/75 ביבר נ' קצין תמלוגים, ע"א 329/75 צביקן נ' קצין תגמול), טען כי יש לראות בהתפרצות המחלה הראשונית במהלך השירות הצבאי *סיבתיות* על ידי השירות, ולא רק החמרה. הסיבה לכך היא שהשירות היה הטריגר הישיר למחלה להתבטא ממצב רדום, מה שהוביל לנזק. * **"נכות" מוגדרת מחדש עבור מחלות אפיזודיות:** בית המשפט ערער על הרעיון שהיעדר נכות נוכחית וניתנת לצפייה פוסל תביעה. השופט שטרנברג אליעז טען כי החוק מבחין בין *קביעת מעמד* כנכה (החלטה ברמה עקרונית) לבין *קביעת אחוזי נכות* (החלטה ברמה רפואית). יתר על כן, הצורך של המערער לנקוט באמצעי זהירות כדי למנוע החמרה נוספת של המחלה מהווה "צמצום היכולת לבצע פעילות תקינה", ובכך מתאים להגדרת הנכות בסעיף 1 לחוק. זהו חידוש מכריע, המכיר במגבלות האינהרנטיות ובהתאמות אורח החיים המוטלות על ידי מחלה סמויה ואפיזודית, אפילו בזמן הפוגה. * **מדיניות שיפוטית ואינטרס ציבורי:** בית המשפט התייחס במפורש לאינטרס הציבורי בטיפול ובתמיכה בנכי צה"ל. הטלת הנטל על אנשים עם מוגבלות להסדיר מחדש את מעמדם עם כל הישנות של מחלתם אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות זו ותיצור קושי מיותר. זה מדגים מדיניות שיפוטית שמטרתה לספק תמיכה מקיפה ומתמשכת למי שבריאותם נפגעה משירותם. * **חוות דעת רפואיות כבסיס עובדתי:** בית המשפט הכיר בכך שהעדפת חוות דעת רפואיות של מומחים היא בדרך כלל עובדה, וערכאות הערעור מהססות להתערב בקביעות עובדתיות כאלה, אלא אם כן קיימות נסיבות חריגות (עע"א 5499/92 ק.ת. נ' בן עד). עם זאת, במקרה זה, בית המשפט לא ביטל את הקבלה העובדתית של חוות דעתו של פרופ' גולדהמר בדבר הקשר בין השירות לבין הסימנים הראשונים של המחלה. במקום זאת, הם פירשו מחדש את ההשלכות המשפטיות של עובדה רפואית מקובלת זו. **מסקנה:** החלטת בית המשפט במקרה זה מהווה התפתחות משמעותית בתחולת חוק הנכים על אנשים הסובלים ממחלות סמויות ואפיזודיות. על ידי הדגשת אופייה הרציף של המחלה הבסיסית, הרחבת מושג הסיבתיות לביטוי הראשוני של המחלה במהלך השירות, והרחבת הגדרת "נכות" כך שתכלול את הצורך המתמשך בהסתגלות לחיים, הבטיח בית המשפט כי רוח החוק – מתן תמיכה לנפגעי שירותם הצבאי – תישמר. המקרה מבהיר כי גם כאשר המחלה נמצאת בהפוגה, אם הופעתה או החמרתה קשורה לשירות הצבאי, יש להכיר באדם כנכה, כאשר דרגת הנכות תיקבע על ידי הוועדות הרפואיות הרלוונטיות.