ע"א 11321/05

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לשני ערעורים שהגיש משה שנפ, איש עסקים ישראלי שעזב את הארץ בשנת 2000, נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (הבנק). הערעור הראשון, 11321/05, מתייחס לתביעה שהגיש הבנק לבית המשפט המחוזי בחיפה, ואילו השני, 11319/05, מתייחס לתביעה אחרת שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. העררים הוגשו בדצמבר 2005, אך השאלה המרכזית היא האם הוגשו במסגרת הזמן המותרת בחוק. בעוד התביעות מתנהלות, פרקליטו של שנאפ דאז, עו"ד יילון הכט, עזב את הארץ והודיע ללשכת עורכי הדין על כוונתו שלא לחזור. הדבר הוביל למינויו של מפקח זמני, עו"ד איתן ארז, שהוסמך לטפל בענייניו המקצועיים של הכט. עם זאת, הממונה הודיע לבית המשפט כי הוא אינו מייצג את שנאפ ואין לו כל קשר אליו. כתוצאה מכך, בהיעדרו של שנאפ, פסקו בתי המשפט המחוזיים לטובת הבנק והורו לו לשלם את הסכומים הנתבעים, בצירוף שכר טרחה והוצאות משפט. לאחר מכן הציג הבנק פסקי דין אלה בפני המפקח. השאלה המרכזית בנוגע לעיתוי הערעור מתמקדת בשאלה האם מינוי הממונה היווה המצאה חוקית של החלטות בית המשפט ואם הוא ייצג בפועל את שנאפ. אם כן, הערעורים יידונו באיחור רב. לעומת זאת, אם ההמצאה לא הייתה חוקית, היעדרותו של שנאפ מהארץ ואי קבלת פסקי הדין לכאורה עד שנת 2005 עלולים להביא לכך שהערעורים הוגשו בתוך פרק הזמן החוקי. השופט קבע כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, לא יהיה מקום לדחות את הערעורים על הסף ללא חקירה נוספת. המקרה מעורר שאלות מורכבות על תפקידו של הממונה, על פרשנות החוקים הרלוונטיים ועל היחס בין מינוי מפקח לבין תקנות סדר הדין האזרחי. יתר על כן, הכרעה בשאלת חוקיות האמצאה תכריע למעשה לגופם של הערעורים, ומשכך החליט השופט לדון בערעורים לגופם ולאחדם לדיון משותף. השופטת הדגישה כי הערעורים לא יידחו בשל השיהוי בהגשה, והטענות בדבר השיהוי יידונו בהמשך הדיון בערעורים. מאחר ששני הערעורים יידונו יחד, החלטה זו תירשם בתיקי השופטים שניהלו את המשפטים. פסק הדין ניתן ב-17 ביולי 2006.