ע"א 264/76

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך על נכס מסחרי הממוקם ברחוב הרצל 89 בתל אביב. המערערת, בעלת הנכס, ביקשה לפנות את המשיב, שותפות שהשתמשה בנכס כמחסן, מהמקום. המערערת טענה כי החזקתו של המשיב אינה מוצדקת, בנימוק של הפרת תנאי החכירה ונטישת הנכס על ידי השותפות. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את טענת המערער. באשר להפרת החכירה, קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי המערערת הסכימה לשינויים בשכירות, ומצא את עדותם של עדי ההגנה אמינה יותר. בסוגיית הנטישה קבע בית המשפט כי מטרת השכירות הייתה להפעיל עסק באמצעות השותפות המשיבה, וביקוריהם הלא תכופים של השוכרים אינם מהווים נטישה. השימוש בנכס כמחסן תאם את התנאים המוסכמים, והחוק הגן על האינטרס של השוכרים בו. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי פסקי דין לפינוי הם בעלי אופי חוקתי וכי הזכות לשכירות של דייר מוגן עומדת בתוקפה עד למתן פסק דין כזה. כלל הזיהוי החזק, שבית המשפט המחוזי הפעיל אותו, נמצא גם הוא בלתי ישים במקרה זה בשל הסעיפים הספציפיים בהסכם השכירות. משכך, אישר בית המשפט העליון את החלטות הערכאות הנמוכות, דחה את תביעת המערער לפינוי והורה לו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.