ע"א 9105/06

תקציר

המבקשים ביקשו מבית המשפט סעד זמני עד להגשת ערעור על פסק דין לטובת המשיבים. הבקשה נדחתה. החלטה זו מתבססת על הטענה כי בקשות לסעד זמני אינן נענות כדבר שבשגרה ודורשות נסיבות מיוחדות, אשר המבקשים לא הוכיחו. המבקשים הסתמכו על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי שדחתה בקשה דומה של המשיבים, אך השופט ציין כי החלטה זו התקבלה לפני למעלה משנתיים והנסיבות יכלו להשתנות. זאת ועוד, החלטה זו התקבלה במהלך שמיעת התביעה העיקרית, ואילו עתה ניתן פסק דין הדוחה את תביעת המבקשים, דבר המשנה את מאזן האינטרסים. המבקשים גם לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי סיכויי ההצלחה שלהם בערעור טובים. השופט ציין כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי בטענות העיקריות נשענה על ניתוח הראיות שהוצגו, וערכאות הערעור אינן ששות להתערב בקביעותיו העובדתיות והמהימנות של בית משפט קמא. באשר למאזן הנוחות, חששותיהם של המבקשים מביצוע פסק הדין אם ערעורם יתקבל לא היו מפורטים דיים ולא נתמכו בראיות. לבסוף, נדחתה גם בקשת המבקשים לעכב את השבת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין, שכן המבקשים לא הוכיחו אפשרות ממשית לקושי בהשבת סכומים אלה אם הערעור לא יצלח. משכך, נדחתה הבקשה לסעד זמני, והמבקשים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, המתחלק שווה בשווה בין שתי קבוצות המשיבים.