ע"פ 10711/07

תקציר

במקרה דנן, הוטל על ערכאת הערעור לבחון את ערעור המדינה על זיכוי המשיב, על יסוד ממצאיו של בית משפט קמא בתיק שעניינו טענות לעבירות מין. חרף חוסר הנוחות של בית המשפט מהתנהלותו של המשיב, הם הגיעו למסקנה כי אין עילה לבטל את החלטת בית משפט קמא. הסוגיה המרכזית נסובה סביב הערכות המהימנות של בית המשפט הפרוצדורלי, שהיה לו יתרון של צפייה ישירה בעדים, משימה שערכאת הערעור נוהגת להתערב בה רק בנסיבות יוצאות דופן. בית משפט קמא מצא את עדותו של הקטין, שהתקשתה להבהיר בשל ההקשר הטראומטי, אמינה אך לא מספיקה כדי לבסס ודאות מעבר לספק סביר, במיוחד נוכח ההשפעות האפשריות של העדות משיחות חיצוניות. תחת עקרונות הערכת המהימנות, במיוחד במקרים בעלי אופי רגיש כמו עבירות מין, הדגיש בית המשפט את חשיבותה של התרשמות ישירה מעדות. שופטי הערעור הסכימו כי בהיעדר סיבה משכנעת להטיל ספק בקביעותיו של בית משפט קמא, הזיכוי צריך לעמוד, במיוחד מאחר שבית משפט קמא לא הביע ספק בכנותו של הקטין. בנוסף, הראיות לא הגיעו לרף הנדרש להרשעה, על פי אמות מידה משפטיות הדורשות הוכחה מעבר לספק סביר. חרף שהכיר בהתנהגותו הבעייתית של המשיב, מצא בית המשפט כי אין בכך כדי להצדיק התערבות בערעור או ביטול החלטות המהימנות של בית משפט קמא, דבר שהוביל לדחיית ערעור המדינה ולהותרת הזיכוי על יסוד ספק סביר.