תא"מ 9378-01-19

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, ייצג את הנתבעים בהליכים ועניינים משפטיים שונים. הצדדים חלקו על זכותה של התובעת לשכר טרחה בגין חלק מהעניינים הללו. עיקר המחלוקת נגעה לשירותים משפטיים שהעניק התובע לנתבע הראשון. התובע טען כי לא קיבל שכר הולם עבור עבודתו ותבע שכר טרחה נוסף מהנתבעים. עם זאת, בית המשפט מצא כי מרבית טענות התובע חסרות ראיות מספיקות ואינן מוצדקות. כך למשל, במקרה של ייצוג הנתבע הראשון בתביעת לשון הרע בנתניה, קבע בית המשפט כי לתובע שולמו דמי ההתקשרות במלואם ולא הוכיח נזקים נוספים הזכאים לפיצוי. בעניין השני, תביעת לשון הרע בתל אביב, קיבל בית המשפט את טענת התובעת כי יש לשלם את התשלום השני בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, שכן מצא כי גרסת התובע להסכם שכר הטרחה משקפת את הסכמת הצדדים. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובעת למלוא שכר הטרחה, שכן התובעת לא הוכיחה כי נמסר לנתבעת כי הפסקת הייצוג תביא לחיוב מלוא שכר הטרחה. בהיעדר הסכם שכר טרחה לעריכת חוזה תיווך, קבע בית המשפט כי התובע לא הציג ראיות מספיקות להיקף עבודתו או לשווי השירות לצורך קביעת שכר טרחה מתאים, ולפיכך נדחתה התביעה לשכר טרחה נוסף מעבר ל-1,000 ₪ שכבר שולמו. אותו נימוק הביא לדחיית תביעות התובע לתוספת שכר טרחה בגין תלונות ללשכת עורכי הדין ולתביעה ייצוגית. באשר לסיוע המשפטי שניתן לנתבעת השנייה בתביעת הפיטורים שלה, פסק בית הדין לתובעת סך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ, סכום מופחת מ-5,000 ₪ הנתבעים, בשל היעדר ראיות מספיקות להשקעתה של התובעת וכדי להימנע מלהעשיר את הנתבעים שלא כדין. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט באופן חלקי את טענות התובעת והורה לנתבעת הראשונה לשלם 4,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין התיק בתל אביב ולנתבעת השנייה לשלם 1,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין תביעת הדחייה. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 07/02/2021.