ת"פ 19536-11-09

תקציר

הנאשם, יחד עם אחיו מ', הואשמו בקשירת קשר לפגוע במתלונן, מר עלי יחיא פעור. בכתב האישום נטען כי ב-14 בספטמבר 2009, סמוך לחצות, ניסו השניים לדרוס את המתלונן ברכבם ולאחר מכן תקפו אותו באלות וגרמו לו לחבלות קשות. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי היה לו אליבי, שכן ישן בביתו בשל בריאותו הרופפת בעת האירוע. במהלך המשפט נעצר מ' ושמיעת הראיות נדחתה. המתלוננת, הגב' פאטמה פעור (אשתו של המתלונן), מר מ. ר'אנם ומר מוניר מטר (אחייניה של המתלוננת), מר סאלח סעיד (נהג האמבולנס), מר עבד אל-ג'עפר רביע (האדם הראשון שהבחין במתלונן הפצוע) ואנשי משטרה שחקרו את המקרה, מסרו עדויות. התביעה טענה כי בהתבטאויותיו הספונטניות של המתלונן לאשתו ואחייניו זמן קצר לאחר האירוע, זיהה את הנאשם כאחד התוקפים. ההגנה, לעומת זאת, טענה כי המתלונן הוציא דיבה והציגה סתירות בעדותו. הם גם הצביעו על אי התאמות בזמן ובמקום האירוע, כמו גם בזיהוי הנאשם. השופט בחן לעומק את הראיות והעדויות. הם הגיעו למסקנה כי דברי המתלונן על רכבם של התוקפים וזיהוי הנאשם היו מהימנים. עוד קבע השופט כי גרסתה של המתלוננת לאירועים אמינה יותר מזו של הנאשם, שעדותו הכילה סתירות ולא הייתה משכנעת. השופט קיבל את הסברו של המתלונן לסתירות בעדותו, בהתחשב במצבו הרפואי הקשה לאחר התקיפה. השופט קבע כי התביעה הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם, יחד עם אחיו, קשרו קשר ותקפו את המתלוננת. עם זאת, השופט זיכה את הנאשם מהטענה של ניסיון לדרוס את המתלוננת, שכן טענה זו לא הוכחה. בסופו של דבר הורשע הנאשם בקשירת קשר לביצוע פשע וחבלה בכוונה להטיל מום, והורשע בהתאם.