עמ"ת 33779-06-16

תקציר

מדובר בפסק דין בעניינו של משיב שנעצר ועוכב עד למשפט. כתב אישום הוגש נגד המשיב ביום 16.5.2016 והתקיים דיון בשאלה האם יש להחזיקו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. עם זאת, בשל מחדל, כתב האישום לא הוקרא למשיב. בעקבות זאת, ביום 15.6.2016 ביקש בא כוח המשיב את שחרורו, בטענה כי המשיב הוחזק במעצר למעלה מ-30 יום מבלי שהחל המשפט. בית משפט השלום בירושלים נעתר לבקשה והורה על שחרורו של המשיב בתנאים מסוימים. המערערת (ככל הנראה המדינה או התביעה) ערערה על החלטה זו, וטענה כי יש לספור את תקופת 30 הימים החל מיום 17.5.05, ולהפוך את הדיון ביום 15 ביוני ליום ה-30. לטענתם, בית משפט השלום היה צריך פשוט להקריא את כתב האישום למשיב ולפעול בהתאם. בא כוח המשיב, לעומת זאת, טען כי תקופת 30 הימים הנזכרת בסעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) מתייחסת למשך המעצר, שהחל ביום הגשת כתב האישום. השופט הסכים עם פרשנותו של המשיב והדגיש כי ההוראה היא קטגורית ומשמעותה שיש לשחרר את הנאשם לפני תחילת המשפט. מאחר שהמשיב היה במעצר למעלה מ-30 יום, וכתב האישום לא הוקרא לו, קבע השופט כי יש לשחררו בתנאים שקבע בית משפט השלום. עם זאת, הציע השופט לקיים דיון נוסף בבית משפט השלום עם הקראת כתב האישום ובחינה מחודשת של מעצרו של המשיב, ובלבד שהמערער יגיש בקשה מתאימה. ההחלטה ניתנה בנוכחות כל הגורמים הרלוונטיים ביום 17 ביוני 2016.