עמ"נ 26754-12-22

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב אדם, המכונה מעתה המערער, אשר ביקש להסדיר את מעמדם בישראל מטעמים הומניטריים. המערער, אזרח אריתריאה, שוהה בישראל תקופה ארוכה. לטענתם, שהותם הממושכת, השתקעותם והיעדר קשריהם עם אריתריאה מהווים נימוקים הומניטאריים מספיקים כדי שבקשתם תידון בוועדה הבין-משרדית. בנוסף, הזכיר המערער בקשת מקלט שלטענתם הגישו אך טרם הוכרעה, ואת חששם מפני רדיפה דתית ומאסר ללא משפט עם שובם לאריתריאה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנימוקים שהוצגו על ידי המערער אינם עולים כדי נסיבות הומניטריות מיוחדות. שהייתו והשתקעותו הממושכת של המערער בישראל, בהיעדר נסיבות חריגות, אינן מצדיקות את קבלת בקשתם. בית המשפט הדגיש כי מניעיו של המערער, כאמור בראיון, היו קשורים בעיקר לנוחות ולטעמים כלכליים, שאינם עילה להגשת בקשה מוצלחת. השופטת הסכימה עם טענת המשיב כי אשרת ב/1 הנוכחית של המערערת, בה היא מחזיקה מכוח מדיניות אי ההרחקה לאזרחי אריתריאה, אינה מעידה על הסתמכות או ציפייה לגיטימית להשתקע בישראל, מה גם שמדובר ברישיון זמני. זאת ועוד, דחה בית המשפט את הטענה כי משך שהותו של המערער באשרה מסוג ב/1 חרג מהתקופה המרבית המותרת בחוק, והסביר כי התגובה הראויה תהיה הורדת האשרה ולא שדרוגה. גם טענתו של המערער כי הגיש בקשת מקלט בשנת 2007 נדחתה, שכן בית המשפט קיבל את טענת המשיב כי מדובר ברישום לצורכי זיהוי בלבד ולא בבקשת מקלט בפועל. המערערת לא הביאה ראיות לבקשת מקלט מהותית או להתעניינות בעניין לאורך השנים. השופט הגיע למסקנה כי המערער לא הציג כל נימוק הומניטרי מיוחד המצדיק את שמיעת עניינו בפני הוועדה הבין-משרדית. לפיכך, הערעור נדחה, ובכך מחזק את החלטת בית המשפט הקודם. המערערת חויבה לכסות את הוצאותיו של המשיב, והפיקדון היה אמור להיות מועבר למשיב. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 14.2.2023.