פש"ר 17018-01-12

תקציר

התיק סובב סביב נושה שהגיש תביעות נגד חייב ואשתו לעקל את נכסי הנדל"ן שלהם כבטוחה לחוב. הנושה מעוניין להמשיך בהליכים למימוש משכון, אך החייב ומנהל מיוחד שמונה בהליכי פשיטת רגל מתנגדים לכך. השאלה המרכזית היא האם המבקש הוא נושה מובטח ועל כן עומדת לו הזכות לעתור למימוש בטוחותיו, גם לאחר שהחלו הליכי פשיטת רגל. על בית המשפט לקבוע את מעמדו של נושה שיש לו הערת אזהרה על רכושו של החייב, המקנה לו זכות חוזית ועדיפות על פני נושים אחרים, אך אינה זכות קניינית מלאה. מספר פסקי דין תומכים בתפיסה כי בעל שטר כזה הוא נושה מובטח, ויש לאפשר לו לממש את הנכס בכפוף לזכויות עליונות כלשהן. בית המשפט פוסק לטובת המבקש, ומאפשר לו להמשיך בהליך האזרחי למימוש המשכון, תוך שהוא מציין כי אם הנכס ימומש אי פעם בפועל, יהיה צורך באישור בית המשפט לפשיטת רגל. חשוב לציין, כי בית המשפט מכיר בכך שבית המשפט לפשיטת רגל אינו הפורום המתאים לעסוק במימוש השעבוד, ומציע כי בית המשפט המוסמך יהיה מקום טוב יותר, במיוחד כאשר אשתו של החייב היא גם נתבעת בתביעה. פסק הדין מדגיש את הצורך לכבד את מעמד העדיפות של הערת האזהרה כפי שהיא רשומה בטאבו המקרקעין הציבורי, ומאפשר לנושה להשלים את רישום המשכנתא ולפרוע את הנכס.