תמ"ש 19912-01-16

תקציר

פסק הדין מקבל חלק מטענות התובע וחלק מהנתבע. ראשית, לגבי הבית שבבעלות שני הצדדים, בית המשפט מחליט כי הסכם שנעשה ביניהם בשנת 2010 תקף ויש לכבדו בהתאם לתנאיו. תקבולי הבית מהמכירה יחולקו בהתאם למנגנון הקבוע בהסכם. לאחר מכן, בית המשפט פוסק לתובע מחצית משווי מניות הנתבע בחברה נכון למועד פרידתם. מניות אלו נרכשו על ידי הנתבע במהלך נישואיהם ויש לראות בהן נכס משותף. לתובע נפסק סך של 1,327,000 ₪, מחצית מהשווי המוערך של המניות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע בחוק ממועד חוות דעת המומחה ועד התשלום בפועל. אם הנתבע חייב במס בגין העברת או מימוש המניות, התובע יפצה אותו במחצית מתשלום המס. בית המשפט דוחה את טענת התובע לאזן את המוניטין האישי של הנתבע ולחלק את המשאבים באופן לא שוויוני, ולא מוצא כל ראיה למוניטין כזה כנכס מאזן. לגבי שני חשבונות בנק ושני כלי רכב בבעלות בני הזוג, בית המשפט מורה לסגור את חשבונות הבנק ורושם את אחד הרכבים על שם התובע לאחר איזון שוויו. הרכב השני, רכב חברה ששימש את הנתבעת, אינו נחשב לנכס אישי ולכן לא יהיה מאוזן. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 184,430 ₪ בגין איזון זכויות הנזילות נכון למועד פרידתם, בצירוף ההצמדה והריבית החלות. לבסוף, באשר להתחשבנות הכספית לאחר מועד הפירוד, בית המשפט מסרב להכריע בשל היעדר ראיות וטיעונים מספיקים, ומשאיר את הצדדים להכריע בעניין בעצמם או לחזור למומחה לקבלת חוות דעת משלימה. כל צד אחראי לשכר הטרחה שלו.