ת"א 1313-09-21

תקציר

השופט מתנצל על פסק הדין המאוחר, ומסביר כי הוא התרחש בשל שירות המילואים שלהם. לאחר מכן הם ממשיכים להסביר את הסיבות לקבלת התביעה. על פי החוק, על מנת שהנתבעים יוכרו כשוכרים ממשיכים, עליהם לעמוד בשני תנאים. הנתבעים אינם חולקים על כך שהתנאי השני, הכרה כזכאי לדיור ציבורי באופן עצמאי, אינו מתקיים. התנאי הראשון מחייב אותם לחיות יחד עם הדיירת החוזית המנוחה במשך שלוש שנים לפחות שקדמו לפטירתה. תיקון לחוק משנת 2009 קובע כי אם הנתבעים התגוררו עם המנוחה ביום 1.8.2009, ולפחות ארבע שנים רצופות שקדמו לפטירתה, זכותם להמשיך ולהתגורר בדירה. השופט מצדד בגרסת התובע לפיה הנתבעים לא התגוררו בדירה במועד המכריע, ומוצא כי טענות הנתבע אינן קוהרנטיות והסבריו אינם מספקים. הם מביאים בחשבון גם את דוחות המעגל, שאינם מציינים את מגוריו של הנתבע בדירה למעט מספר שנים. השופטת מציינת כי הדוחות, אף שאינם מוחלטים, אינם תומכים בטענת הנתבע כי התגורר בדירה במועד הקובע. נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים, אשר לא הביאו ראיות מספיקות למקום מגוריהם בתקופה הקובעת. השופט מציין כי הנאשם לא הציג תמונות או מסמכים כלשהם ולא הביא עדים רלוונטיים רבים שהיו יכולים להעיד לטובתם. הראיות שהציגו הנאשמים, לרבות עדיהם, אינן מספיקות, שכן נמצא כי יש להם עניין אישי בתיק או עדויותיהם מעוררות שאלות. משכך, השופט קובע כי הנתבעים לא ביססו בסיס משפטי לתמיכה בתביעתם ולכן מקבל את הטענה. פסק הדין מחייב את הנתבעים לפנות את הדירה עד ליום 8.5.2024, ופוסק לתובע הוצאות בסך 5,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין, שישולמו ביחד ולחוד על ידי הנתבעים.