תמ"ש 51758-11-12

תקציר

התובע והנתבע התגרשו אך המשיכו לחיות יחד תחת אותה קורת גג במשך 16 שנים, הביאו לעולם שני ילדים משותפים וניהלו את ענייניהם הכספיים במשותף באמצעות חשבון על שם הנתבע. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם הבית בו התגוררו יחד בתקופה זו היה בבעלות משותפת. בית המשפט בחן שאלה זו על פי טיב היחסים בין בני הזוג המתגרשים וההתנהלות הרכושית ביניהם. בית המשפט מצא כי הצדדים פעלו כידועים בציבור, קיימו אורח חיים משותף וניהלו את משק הבית שלהם יחד, ולכן חזקת השיתוף חלה במקרה זה. התנהלות הצדדים הצביעה על כוונה לחלוק את הבית; הם מימנו במשותף את רכישתו ובנייתו ושניהם תרמו לתשלומי המשכנתא החודשיים לאורך השנים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הסכם הגירושין, אשר העביר את זכויותיה של התובעת בבית לנתבע, נעשה בשיתוף פעולה ובמטרה משותפת להגן על הבית מפני נושי התובע. לפיכך קבע בית המשפט כי יש לראות את הבית כרכוש משותף, והזכויות בבית שייכות לשני הצדדים באופן שווה. התובעת נדרשה לפצות את הנתבע במחצית מתשלומי המשכנתא ששילמה מאז עזב את הבית. פסק הדין היה לטובת התובע, ושני הצדדים היו אחראים להוצאותיהם המשפטיות. ניתן היה לפרסם את פסק הדין ללא ציון שמות הצדדים או פרטים מזהים כלשהם.