מ"ת 5336-12-22

תקציר

בית המשפט מצא די ראיות כדי להעמיד לדין את המשיב בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא למטרה לגיטימית. הראיות כוללות את דברי המתלונן, שחזור האירוע והודאות המשיב עצמו בפני קצין המעצר. על פי כתב האישום, המשיב דקר את המתלונן – דודו – בגבו, לאחר ויכוח על גור שמכר המשיב למתלונן. לאחר מכן עזב המשיב את המקום, בעוד המתלונן הפצוע הזעיק עזרה. גרסתה של המתלוננת לאירועים הייתה מפורטת ועקבית, בעוד שגרסותיו של המשיב היו סותרות. המשיב טען תחילה להגנה עצמית בפני השוטר העוצר, אך בהמשך חזר בו מאמירה זו ותחת זאת טען כי המתלונן דקר את עצמו בשוגג או בכוונה כדי להפליל את המשיב. בית המשפט מצא את גרסת המשיב בלתי סבירה והגיע למסקנה כי קיימות ראיות טובות ביותר לכאורה לכך שהמשיב דקר את המתלוננת. אשר לעילת המעצר, בית המשפט הכיר בכך שהמשיב לא יזם את העימות ויש להתחשב בכך בעת הערכת מסוכנותו. עם זאת, בית המשפט שקל זאת אל מול חומרת העבירה, המסוכנות הנשקפת מהמשיב למתלונן ולציבור והאיומים שהשמיע המשיב כלפי המתלונן בחקירותיו. משכך, הורה בית המשפט על הארכת מעצרו של המשיב, אך ציין כי הוא עשוי לשקול אמצעי חלופי כגון פיקוח אלקטרוני. המשיב מוזמן להציע תכנית כזו לבית המשפט. גזר הדין ניתן ביום 29.12.2022.