בש"פ 5678/12

תקציר

הכרעת הדין דנה בראיות שהציגה התביעה נגד שני מערערים שהיו מעורבים באירוע אלים. בית המשפט בוחן האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המערערים, כנדרש בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים. עבור המערער 1, הראיות כוללות שיחה עם מודיע, הימצאות רכבו בזירה, טביעות כף יד בלתי מוסברות על רכבו של הקורבן, ונתוני מיקום ממכשירו הנייד המציבים אותו בסמוך לאירוע. בית המשפט מוצא ראיות אלה מספקות וברמה גבוהה. התיק נגד המערער 2 נחשב לחזק אף יותר, כאשר הראיות המפלילות כוללות DNA התואם לפרופיל של המערער 2 שנמצא בזירה, חתך בידו שיכול היה לגרום לנוכחות הדנ"א, וטביעת נעל התואמת את אלו שהוא חולק עם אחיו. בית המשפט מגיע למסקנה כי הראיות שהציגה התביעה בשני המקרים חורגות הרבה מעבר למינימום הנדרש ומקיימות את הדרישה לכאורה. פסק הדין מצדיק גם את מעצרם של המערערים, בנימוק של עילת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. אופייה האלים של העבירה, הכולל מרדף מסוכן ומכות אכזריות, מוביל את בית המשפט למסקנה כי נשקפת מהמערערים סכנה ממשית לשלום הציבור. הנסיבות החמורות של האירוע מצביעות על סיכון ממשי להתנהגות מסוכנת בעתיד, המצדיקה את מעצרם. בית המשפט מוצא כי אין אמצעים חלופיים שיש בהם כדי למתן במידה מספקת סכנה זו, נוכח נטיות האלימות שהפגינו המערערים. משכך, הערעור לשחרור בערבות נדחה, והמערערים יישארו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.