ע"א 643/73

תקציר

פסק הדין מאריך את המועד האחרון להגשת תביעה לפיצויים מכוח חוק הנכים מרדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. בית המשפט העליון קבע כי אמונתם הכנה של המערערים בזכאותם לפיצוי מגרמניה, גם אם הייתה שגויה, שימשה עילה מוצדקת להארכת המועד. קביעה זו תקפה גם אם המערערים הגישו את תביעותיהם בגרמניה שנים לאחר המועד האחרון על פי הדין הישראלי, שכן הזכאות לפיצוי לא הייתה תלויה בעיתוי התביעה. בית המשפט הדגיש את הצורך בגישה ליברלית ונדיבה ביישום החוק, והמליץ לרשות המוסמכת להתמקד במתן אפשרות לקורבנות הנאצים לקבל את ההטבות המגיעות להם. פסק הדין קיבל את הערעור, האריך את המועדים עבור המערערים וחייב את הרשות המוסמכת לכסות את הוצאותיהם המשפטיות, תוך עידוד גישה אמפתית ומבינה יותר כלפי מקרים אלה.