ע"א 672/81

תקציר

עניינו נסוב סביב הסכם שנעשה בניו יורק, בו הסכימה המערערת הראשונה להעביר את זכויותיה וחובותיה במלון הילטון בירושלים לידי המשיבים. עם זאת, העסקה הייתה תלויה בהשגת מספר אישורים, כולל משר האוצר. בהמשך ביקשו המשיבים הצהרה של בית המשפט כי החוזה בטל משום שהאישורים לא היו מובטחים וביקשו החזר כספים ששולמו. המערערים טענו מנגד כי המשיבים הפרו את החוזה בכך שלא שילמו במועד ולא סיפקו את ניירות הערך הדרושים. עוד טענו כי ההלוואה המיוחדת אינה חלק מההתחייבויות שיש להעביר. בית המשפט המחוזי צידד במשיבים, הכריז על החוזה כבטל והורה למערערים להשיב את הכסף בצירוף ריבית של 20%. בית המשפט העליון אישר פסק דין זה, תוך שהוא מדגיש את אופיו של החוזה כמותנה בקבלת כל האישורים הנדרשים, ובכך הפעיל תנאי השעיה שהפך את החוזה לבטל, כאשר לא התקיים. היא גם התמודדה עם שאלת הריבית, קבעה את השיעור החל וציינה כי המערערים לא מילאו באופן משכנע את חובותיהם החוזיות. בית המשפט קבע כי כללי הריבית הקיימים מאפשרים שיקול דעת רחב יותר בפסיקת ריבית כדי להבטיח השבה הוגנת, ובסופו של דבר קבעו אותה על 15% לשנה, בניגוד לשיעור המקורי הגבוה יותר. החלטה זו הדגישה את החשיבות של שמירה על התחייבויות חוזיות והבטחת החזרה הוגנת של כספים עם פיצוי הולם עבור השימוש בהם.