פר"ק 16956-09-11

תקציר

השופט, חגי ברנר, שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים והחליט לדחות את בקשת המפרקים לסילוק על הסף. ראשית, השופט מצא כי טענת המשיב כי הצעתם להבטחת חיובי קבוצת ביקל אינה מחייבת, נעדרת תום לב. השופט קבע כי הערבות בעל פה אכן תקפה ומחייבת, למרות שהמפרקים לא השיגו אותה בכתב. הראיות, כולל פרוטוקולים של בית המשפט והודעות דוא"ל, תמכו בקיומה של הערבות. עם זאת, ברנר י' הגיע למסקנה כי המפרקים ויתרו במשתמע על ערבות המשיב או לפחות שכחו ממנה. השופטת הצביעה על מספר פעולות של המפרקים שהצביעו על ויתור, ובהן הימנעות מפנייה למשיבה להעלמת הערבות על הכתב, השמטתה מפרוטוקול המסירה, ובעיקר, התקשרות בהסכם פשרה עם קבוצת ביקל שלא הזכיר את ערבות המשיב. יתר על כן, השופטת פירשה את הסכם הפשרה כהסכם חדש שהחליף את הסכם המכר המקורי, שלגביו ניתנה ערבות המשיב. בנוסף, הורה השופט כי גם אם המפרקים לא היו מוותרים על הערבות, עדיין הייתה מופחתת אחריותו של המשיב ב-1,000,000 ₪ בשל ויתור המפרקים על ערבות נפרדת בסך 2,000,000 ₪ מחברת למדן אחזקות בע"מ (למדן). לדברי השופטת, המשיב ולמדן היו אחראים במשותף לחוב, ומאחר שהערבות של למדן בוטלה, יש להפחית את חבות המשיב במחצית מסכום הערבות המשותפת. לבסוף, מתחה השופטת ביקורת על התנהגותו של גדעון ביקל, הבעלים של החברה המשיבה, על כך שפעל בחוסר תום לב. ביקל ניסה להפיק תועלת מטעויות המפרקים והשמיט מידע קריטי במהלך עדותו. עם זאת, למרות דחיית בקשת המפרקים, ברנר י' לא הורה על הוצאות כלשהן בשל חוסר תום הלב של ביקל. בסיכומו של דבר, בקשת הדחייה התקבלה, ובקשת המפרקים נדחתה. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים ביום 12.2.2017.