ע"א 48891-10-19

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתביעת פיצויים בעקבות תאונה קטלנית. הדיון נסוב סביב השאלה האם יש לנכות את קצבת השאירים שקיבלה אלמנתו של הנפטר מהפיצויים שנפסקו לה, הכוללים גם הפסדי הכנסה של הנפטר. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, כלומר קצבת השאירים לא תנוכה מהפיצויים. פסק הדין מבוסס על מספר שיקולים מרכזיים. ראשית, בית המשפט מדגיש את העיקרון בדיני הנזיקין שמטרתו להעמיד את התלויים במנוח באותו מצב כלכלי בו היו מחזיקים אלמלא התרחש המוות. לדברי בית המשפט, אי ניכוי קצבת השאירים מבטיח כי התלויים לא יפוצו באופן בלתי הוגן פעמיים. שנית, בית המשפט מפנה לפסיקה קודמת (נזאל עג'וד) הקובעת כי יש לנכות את קצבאות השאירים מהפיצויים. פרשת נזאל עג'וד חולקת קווי דמיון עם מקרה זה, בו מעורבת אלמנה המקבלת קצבת שאירים ממשטרת ישראל בעקבות תאונה קטלנית. עם זאת, בית המשפט גם מכיר בכך שפסק הדין בעניין נזאל עג'וד אינו חד משמעי ואינו מסדיר את העניין באופן סופי. עוד יצוין, כי היעדר זכות השיבה למדינה או לצה"ל לצד הפוגע (המשיב) אין משמעותו בהכרח כי הניכוי לא יתרחש. העיקרון של הימנעות מכפל פיצויים נחשב חשוב יותר מזכותו של הצד המזיק להחזיר את תשלומיו. יתר על כן, בית המשפט בוחן את מאפייני הפנסיה של המנוח ומוצא כי היא נעדרת את המאפיינים המהותיים של חוזה ביטוח. לפיכך, לא ניתן לראותו ככזה, ואין להחריג את הקצבה מניכוי מטעמים אלה. בסופו של דבר, השופטים מסכימים כי אין לנכות את קצבת השאירים במקרה זה משום שהעיזבון לא סבל מאובדן הכנסה במהלך "השנים האבודות". במקום זאת, האלמנה זכאית למלוא סכום קצבת השאירים ולפיצויים שנפסקו בגין ראשי נזק אחרים.