רע"א 5388/97

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט העליון לשאלה האם חקירה פרטית שעורך מפרק חברה יכולה להוות בסיס מספיק להגשת תביעות נגד נושאי משרה בחברה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, והצביע על ניהול כושל או התנהגות בלתי הולמת שהובילה לפירוק החברה. המבקשים, נושאי משרה לשעבר בחברה, טענו כי רק חקירה ציבורית, כמפורט בסעיף 298, צריכה לספק תשתית ראייתית לטענות אלה. לטענתם, חקירה פרטית היא פחות מקיפה ואינה כרוכה באותה רמה של פיקוח שיפוטי. עם זאת, בית המשפט קבע כי חקירות פרטיות, המוסמכות לפי סעיף 288 לפקודה, הן כלים פרוצדורליים לגיטימיים וחזקים. חקירות כאלה מאפשרות למפרקים לאסוף מידע ביעילות, במיוחד כאשר הם נכנסים לחברה כגורמים חיצוניים, שאינם מכירים את פעילותה. בית המשפט הדגיש כי דרישת חקירה ציבורית נוספת תסבך ותעכב הליכים שלא לצורך, בניגוד לכוונת המחוקק של סעיפים 373 ו-374, שמטרתם להטיל אחריות במהירות ולהשיב כספים שהופקעו לטובת הנושים והחברה. דו"ח המפרק מהחקירה הפרטית נקבע כמספיק כדי להמשיך בטענות, והדגיש כי שני סוגי החקירות משמשים לחשיפת אותה תשתית עובדתית הדרושה לפעולה משפטית. בית המשפט דחה את הערעורים, ובכך חיזק את הגמישות הפרוצדורלית שאליה התכוון המחוקק להגן על האינטרסים של הנושים ולזרז הליכי פירוק, ובכך קבע כי תוצאות חקירה פרטית אכן קבילות כראיה. משכך, חויבו המבקשים לשאת בהוצאות שנגרמו לצדדים המשיבים.