דנ"א 5012/23

תקציר

הבקשה לדיון נוסף בפסק דין שעניינו רשלנות לכאורה בייעוץ גנטי נדחתה. המקרה התמקד באם שפנתה לייעוץ גנטי בשנת 2002 בשל ההיסטוריה המיילדותית שלה, שם הומלץ לה על ידי פרופ' מיינר כי הסיכון לילד נוסף עם נזק נוירולוגי הוא עד 15%. בתה, ילידת 2005, אובחנה עם תסמונת ניוונית נדירה של מערכת העצבים, מה שהוביל לתביעה נגד הדסה וקופת חולים. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את התביעה, תוך שהוא מציין בעיות תקשורת במכתבו של פרופ' מיינר, אך גם ייחס לאם רשלנות תורמת של 40%. בערעור לא מצא בית המשפט העליון כל רשלנות מצד פרופ' מיינר, תוך שהוא מדגיש הסכמה מדעת אך מציין כי במקרה זה המידע החיוני הועבר כראוי, והאם לא פעלה על פי ההמלצות. למרות הטענות כי פסק הדין סותר פסיקות קודמות בעניין חובת גילוי של רופאים, בית המשפט סבר כי הדין הקיים יושם, בהתחשב בנסיבות הקונקרטיות, והבדיל את המקרה מתקדימים רלוונטיים קודמים. יש לציין כי דיונים על קשר סיבתי ויישום הדין נחשבו מיותרים לתוצאת פסק הדין, מה שמצמצם עוד יותר את העילות לדיון חוזר. לפיכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה ולא חויבו בהוצאות.