ת"א 8019/06

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בפרשנותו של סעיף 11 לחוק הגזזת ובהשלכותיו על האפשרויות העומדות בפני נפגעי קרינה המבקשים פיצויים. הסעיף קובע כי מבקש יכול לבחור לתבוע פיצויים לפי חוק הגזזת או באמצעות תביעת נזיקין, אך לא את שניהם. זאת כדי למנוע כפל פיצויים ולוודא שהנפגעים מודעים להשלכות של בחירתם. החוק, שנועד לאפשר מסלול נגיש לפיצוי למטופלי הקרנות, מקים ועדות מנהליות לטיפול יעיל בתביעות, תוך ויתור על הצורך בהוכחת רשלנות או קשר סיבתי. על הנפגעים לבחור בדרך אחת ולהיות כבולים להחלטתם, שכן מטרת הסעיף היא לחסום תובעים מלתבוע על פי שני חוקים שונים. זאת, גם אם התביעה לפי חוק הגזזת אינה מצליחה. החריג היחיד הוא אם התביעה הוגשה לפי חוק אחר לפני חקיקת חוק הגזזת. כמו כן, עילת התביעה בגין נזיקין בגין הפרת חובת יידוע ואזהרה נבחנת אף היא במסגרת חוק הגזזת. סיכומו של דבר, טענות התובעים, אשר הוגשו מכוח חוק הגזזת, נדחות על הסף, שכן בחרו בדרך זו ועל כן הן כבולות בהשלכותיו. עוד מציינת השופטת כי ניתן לשפר את נוסח הסעיף ושוקלת את האפשרות לשנותו לשם הבהרה. פסק דין זה מחזק את המגבלות הקבועות בסעיף 11 לחוק הגזזת, ומדגיש כי על נפגעי קרינה לשקול היטב את בחירתם במסלול הפיצוי.