בר"ע 12464-05-15

תקציר

המבקש, חקלאי עצמאי יליד 1941, נפצע בגבו בתאונת עבודה בשנת 2005. ועדה רפואית מדרגה ראשונה העריכה אותו כבעל נכות זמנית של 10% מינואר עד אפריל 2006, ויציבה של 0% נכות לאחר מכן. המבקש ערער, וועדה רפואית לעררים הגדילה את הנכות היציבה ל-10%, אך לאחר ניכוי 10% בגין מצב קודם, היא הותירה את הנכות היציבה על 0%. לאחר מכן ערער המבקש לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שהחזיר את התיק לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר. ועדה חדשה זו בחנה את המבקש ומצאה כי למרות שהגזים במגבלותיו, אין כל ראיה אובייקטיבית להגבלה כלשהי שנגרמה כתוצאה מהתאונה. הוועדה קבעה לו נכות זמנית של 10% למשך מספר חודשים בשנת 2006 ולאחר מכן נקבעה לו נכות יציבה של 0%. המבקש ערער לבית הדין האזורי, אשר דחה את ערעורו, ולאחר מכן הגיש בקשה למתן רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. טענות המבקש התמקדו בטעויות לכאורה בהליך הוועדה ובמסקנותיה, אך בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה הייתה סבירה וכי המבקש לא שיתף פעולה באופן מלא בבדיקה. משכך, נדחתה בקשתו למתן רשות ערעור.