ע"א 1245/07

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור וקובע כי אין למשיבים אחריות בגין רשלנות או הפרת חובה חקוקה כלפי המערער. הערעור נסוב סביב חובת זהירות שחב מאמן כלפי המערער, אשר נמצא כי המאמן קיים אותה כראוי. בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המאמן הפעיל שיקול דעת סביר בכך שלא הפנה את המערער להמשך טיפול רפואי לאחר פציעה במהלך משחק, בהתחשב באינטליגנציה של המערער, גילו הצעיר והיעדר סימני פציעה חמורים נראים לעין, למרות פציעותיו החמורות של המערער בסופו של דבר. גם מעשיו של המאמן ביידוע ההורים על התאונה נמצאו סבירים. ההוראות המוזכרות בחוזר המנכ"ל אינן מהוות חקיקה ואינן חלות במקרה זה, ומשכך אינן מצביעות על רשלנות כלשהי מצד המאמן. ככלל, בית המשפט מסכים לפסק דינו המפורט והמנומק של בית משפט קמא, ואינו מוצא נסיבות חריגות להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו העובדתיות. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם 10,000 ₪ + מע"מ שכר טרחת עורך דין לכל אחד מהמשיבים.